לפני כך וכך שנים הגו קברניטי ערוץ 2 ויואב צפיר את התכנית 'כוכב נולד'. האירוע הזה שהתנפח למימדי ענק מפלצתיים החל, ראוי לזכור, כתחרות זמר תמימה שבה נדרשו המתמודדים להפגין ידע בשירה עברית, להשלים שורות חסרות ולזכות בתשואות הקהל שבאולפן. מדי פעם הגיח לאולפן זמר כזה או אחר וביצע את אחרון שיריו לקול מצהלות הצעירים שבאולפן. זה מה שהיה פעם.
אבל מאז חלפו שנים והתכנית התמימה התגלתה כתופעת טבע חסרת תקדים בעיקר בהיקף הרייטינג והממון שגלום בה. גאוני הערוץ הפנימו שלא מדובר בתרנגולת מטילת ביצי זהב אלא בתרנגולת שכל כולה זהב ושלמונים, ומה שהיא מטילה לא יסולא בפז, ופיתחו את התחרות התמימה ההיא לכדי אירוע לאומי (שלא לומר בינלאומי עם השחלתם של דראמסאלה ומתמודדים מפריז המעתירה לאירוע).
עד כאן ניתן להגדיר את הדברים כסבירים ומובנים כחלק מהמלחמה הטלוויזיונית השלטת בחיינו. עם זאת קיימות לא מעט בעיות בפס הייצור של כוכבי התכנית. שמענו רבות על מתמודדים שטענו אחרי שזכו שלא הכינו אותם לבום הגדול שאחרי, או מנגד שלא דאגו לקדם אותם ואת הדיסק שהוציאו, שדורשים מהם יותר מדי, שהפכו אותם לעבדי הערוץ וכו' וכו', אבל לא בכך עסקינן הפעם. בשורות הבאות אבקש לקבול על הפרק המקדים לתחרות, פרק האודישנים המתפרס על פני כמה שבועות שידור, הפרק בו מצוי העם היושב בציון ממש בימים אלה כמעין פרומו ארוך והכנה נפשית של הצופים לקראת הדבר האמיתי.
ראו יוצרי התחרות כי טוב, ואפילו כי טוב מאוד ואמרו לעצמם מדוע לצמצם אתך רווחינו להתמודדותם של 18 או 20 מתמודדים? למה שלא נרחיב יריעת רווחינו גם אל עבר אלה שנכשלו, אלה שזייפו, אלא שנשנקו מהתרגשות ונפסלו בשלבים המוקדמים? מה, לא מגיע לנו להרוויח קצת כסף על ששמענו את אותם אומללים?
כיוון שכך החליטו להקדיש את פרקי פתיחת העונה לשלבים הראשונים של ההתמודדות, השלבים שבכל תכנית אחרת הציבור לא רואה אותם. וכך עולים לבמה בזה אחר זה נערים ונערות צעירים וצעירות, חלקם רועדים מהתרגשות וחלקם עם ביטחון מופרז משל היו אלביס פרסלי או אלביס קוסטלו.
החבורה הזו מנסה את כוחה בשירה מול ארבעה שופטים שקוטלת אותם בזה אחר זה, ועד שנפלט מפיהם משפט מחמיא כלפי אחד מהמתמודדים כבר נערפו ראשיהם של עשרות אחרים. והצופים בבית? הם מתענגים על האופן בו מועלה עוד אחד מהנערים המבוהלים הללו אל זירת הגלדיאטורים, לבדו מול ארבעה אריות מדיה משחרים לטרף.
לא צריך להיות מומחה לעריכה טלוויזיונית כדי לבצע ניתוח פשוט של מוזיקת הרקע, של חיתוכי התמונה, של הכיתוביות שלא פעם מלוות את המתמודד ולהבין את מטרת כל אותם פרקי אודישנים – לפני שתראו את המתמודדים המוכשרים בואו נצחק קצת, נלעג ונדרוך על מי שלא מצאנו ראוי לרום המעלה של התחרות עצמה.
ובשם אליל הרייטינג היושב לו בספסל האח"מים של הזירה, משלחים ארבעת השופטים המושחזים חיצי רעל לעבר הקורבן האומלל שנקרא בדרכם, וההמון שביציע, כלומר אנחנו הצופים, מגיבים בתשואות רמות ובצחוק גדול המתגלגל מקצה האולם ועד קצהו. איזה אושר. איזו שמחה. עוד אחד זייף. עוד אחד נרמס... איך השופטים צחקו עליו... חבל על הזמן. קרעו אותו... איזה קטעים. איך צדי צרפתי נשאר המום מהזייפן הזה, איך מרגול צחקה מתחת לשולחן, איך ירון כהן (הגברת אינטרנשיונל, כידוע) דרכה עליו...
וכך זה נמשך ונמשך ונמשך...
ולתומי אני לא מצליח להבין איך תכנית זמר תמימה הפכה לזירת גלדיאטורים אלימה ורומסת. לאן בדיוק אמור המתמודד המושפל, לרוב בן ה-17 או ה-18 בסך הכול, להוביל את החרפה? יש לו את כוחות הנפש להתמודד עם האצבעות המופנות לעברו ברחוב אחרי שקלונו הפך נחלת הכלל? מישהו חושב על מה שקורה לו רגע אחרי שהוא נבעט מהזירה? אחרי שליטרת הלעג הוטחה בפניו כעביט של שופכין? למישהו אכפת מהכבוד העצמי האבוד ומהביטחון העצמי שנמחק לילד שכל עתידו עוד לפניו (בעצם עכשיו כבר לא כל כך...)?
לא. לאף אחד לא אכפת. הערוץ השני של הטלוויזיה לא יבצע תחקיר עיתונאי מקיף שיבחן את ההשלכות הנפשיות על כל אותם שבמשך שבועות לא יכלו לצאת מהבית כי הזיוף שלהם מתרונן כרינגטון אצל החבר'ה בשכונה. איש לא מתעניין באלה שנפלו בצד הדרך המובילה אל תהילת הפסטיבלים. הם הרי לא כוכבים, אפילו לא מטאורים או הבזקי ברק לילי. הם סתם כישלונות אנושיים שמיצו את תפקידם בעולם בכך שהצחיקו את אדוני הזירה, כן, כן, ממש כמו בימי הרומאים כשבעלי מומים הועלו לזירה לאותה מטרה ממש.
ועכשיו הגיע שלב ההצטדקות המוכרת: קודם כל אל תגזים. דבר שני, מה אתה רוצה, הם ידעו שהם מגיעים לשם וזה חלק מהמחיר. בעיה שלהם. אם הם כאלה רגישים שיישארו בבית.
ובכן – דבר ראשון – אני לחלוטין לא מגזים. נסו לשוחח עם אחד המתמודדים הרמוסים ותגלו בורות שנפערו בנפשם וממש לא ברור כיצד ואם בכלל יתמלאו – בעיקר לנוכח גילם הצעיר.
ובאשר לטענת ה'הם ידעו שזה המחיר': זו הרי הצטדקות והתחסדות ידועה ומוכרת שיכולה אמנם לפטור את אנשי התכנית מתביעה משפטית על נזקי נפש, אבל לא פוטרת אותם מאחריות אמיתית. בני הנוער הללו הגיעו להתמודדות כדי לבחון את עצמם, והם נכשלו, וככל הנראה מסיבה מוצדקת נכשלו ונופו, אבל למה הם צריכים לספוג מעבר לבושה מול חבר השופטים, המנחה, המיטלמן, צוות ההפקה, הצלמים וכו', מעבר לכל זה למה צריך לספוג את הבושה גם ברחוב? למה צריך לשדר את זה? הרי בכל התמודדות יש שלבים מקדימים שבהם נכשלים מתמודדים במשימות פשוטות הרבה יותר ואיש לא מציג את זה לעולם? איש גם לא מוסיף לשידור קטעי קישור שהופכים את הנלעג למחוק לחלוטין? גם בשעשועוני הטריוויה קיימים שלבים מוקדמים. כך גם, להבדיל גם בחידון התנ"ך. אז למה ב'כוכב נולד' כן ושם לא?
הוא אשר אמרנו – יצרים אפלים ב'כוכב נולד' וחבל. זה דווקא התחיל טוב...