שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה רון שפירא שיחרר למעצר בית את תשעת המתפרעים משפרעם, שנעצרו בעקבות מחאתם האלימה נגד מבצע עופרת יצוקה, במסגרתו חסמו את כביש 79.
כנגד תשעת הנאשמים, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, התפרעות שסופה נזק וסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה.
בתאריך 30.12.08 הנאשמים, כולם צעירים תושבי שפרעם, חסמו את כביש 79 המוביל מצומת סומך לכיוון נצרת וזאת, בדרך של הצתת צמיגים על הכביש, הפלת עמוד תאורה ויידוי אבנים לעבר כלי רכב. האירוע הנ"ל היה חלק ממחאה נגד מבצע "עופרת יצוקה" אשר החל מספר ימים קודם לכן. מהשלכת האבנים נפגעו שלושה כלי רכב שונים אשר באחד מהם הייתה אישה בהריון שנפגעה וסבלה מכאבים. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו להורות על מעצרם עד תום ההליכים.
השופט ציין כי אין למעשה מחלוקת על קיומן של ראיות, אשר יש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להוכחת עובדות כתב האישום, והבהיר כי עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה הן עבירות המקימות עילת מסוכנות, ושימוש באבן בדרך של השלכתו לעבר רכב, מהווה בפועל שימוש בנשק קר. זריקת אבן לעבר רכב נוסע מסכנת את חיי הנוסעים בו, ובנוסף גורמת נזק לרכוש. מעשים אלו, כפי שבוצעו על ידי הנאשמים, מסכנים סכנה של ממש את העוברים בכביש ומכאן, עילת המסוכנות.
השופט שפירא הבהיר כי עילת המסוכנות היא למעשה עילת המעצר היחידה, שכן כל העדים בפרשיה זו, למעט נוסעי הרכבים שנפגעו, הם שוטרים. מבין נוסעי הרכבים שנפגעו, שלושה הם תושבי שפרעם. עם זאת הבהיר כי אינו סבור כי יש בסיס לחשש להשפעה על עדים, במיוחד בשים לב לחלוף הזמן מאז האירוע. אין גם חשש של ממש להימלטות מאימת הדין.
עוד הוסיף השופט כי כל תשעת הנאשמים ללא עבר פלילי וגילם צעיר ומעבר לכך, מאז האירוע נשוא כתב האישום חלפו חמישה חודשים תמימים ובכל פרק זמן זה לא ידוע על מעורבות של מי מהם באירועים פליליים מסוג כלשהו או באירועים בעלי אופי לאומני.
בהתייחס לטענת ב"כ המאשימה אודות הרקע והמניע לאירוע כראיה לסיכון, להישנות עבירות בעתיד וזאת, כאשר קיימת אפשרות כי גם בעתיד פעילות צבאית כזו או אחרת תגרום למחאה- הבהיר השופט שפירא כי סיכון עתידי זה אינו יכול להוות עילה למעצר עד תום ההליכים במסגרת בירור כתב האישום. לכל היותר, ניתן יהיה לעשות שימוש בחוק, בבוא העת ואם יהיה מידע מתאים על פעילות המסכנת את בטחון הציבור או המדינה.
השופט שפירא הוסיף את הדברים הבאים: "סבור אני בהקשר זה כי יש למדינת ישראל כלים יעילים להתמודד, בבוא העת ולפי הצורך, עם מעשים ונאשמים מסוג זה ואין מקום לסווג תחת הכותרת "של סיכון בטחון המדינה" קבוצה של צעירים פוחזים שהתפרעו לפני מספר חודשים ולא חזרו על מעשיהם מאז. אמות המידה לשם מעצר עד לתום ההליכים בנסיבות אלו צריכות להיות סיכון מוחשי של ממש, במנותק מכותרות הגדרת המעשה. בכך אין כדי להקל ראש בחומרת המעשים, ועניין זה יובא בחשבון בשלב הענישה (אם יורשעו המשיבים) ואולם אין בנתונים אלו סיכון ממשי המצדיק את מעצרם".