שופטת בית המשפט למשפחה בראשון לציון, ד"ר ורדה בן שחר, דחתה את בקשתה של אישה אשר ביקשה להוציא לה 'צו הגנה' מפני בעלה, אשר משמעותו הרחקת הבעל מהבית, בטענה שהוא נוקט כלפיה בה שהגדירה כ'אלימות נפשית'.
האשה טענה בבית המשפט, כי הבעל גורם להפרעות שיטתיות בחיי היום יום המונעים ממנה אורח חיים סביר, "הפרעות שיטתיות לסדר היום זה שהוא לוקח לי דברים, לוקח לי יומן, מפתחות, טייפ, רדיאטור. היומן נלקח לי לפני חודש וחצי. זה אומר שנעלמים לי דברים, אני מדברת על יומן, מפתחות על הרדיאטור, ובעקיפין על מה שאני נאלצת לשמוע מהילדים".
עם זאת הודתה האישה בבית המשפט, כי גם היא לא טמנה ידה בצלחת, ונקטה כלפי בעלה בפעולות אלימות, "זרקתי צלחת סלט לכיור וזה בעקבות זה שהוא אמר לל. שלא יאכל מהסלט שלי כי אולי לא שטפתי ידיים, ואני כעסתי וזרקתי את הצלחת לכיור בנוכחות הילדים וכמה חתיכות מהצלחת עפו לשיש".
מנגד טען הבעל, כי קיימים הרבה זוגות במשבר, ומשברים אלו מלווים במתחים ואף בהתנהגות חריגה. אפילו במקרים קיצוניים לא תמיד יענה בהמ"ש בחיוב לבקשה להרחקה, כיוון שפניו של החוק למניעת אלימות במשפחה הינו לעתיד ולא לעבר, החוק אינו מיועד לענישה אלא למניעה, ולא כל אירוע שקרה חייב להצביע על סכנות גם לעתיד.
השופטת ציינה, כי "נקבע בפסיקה ועל כך חזר בית המשפט חזור והדגש שסעד של הרחקה מוחשית הוא סעד דרסטי אשר יינתן רק במקרים שקיימת אלימות פיזית או נפשית כשקיימת סכנה מוחשית מידית שכן מדובר בסעד מרחיק לכת ובשיטתנו המשפטית לא קיים מוסד ה"פירוד". המקובל בשיטות משפט שונות".
"טוב היו עושים הצדדים וכך גם אמרתי אם היו מחליטים לקחת פסק זמן מתוך הסכמה. מוכרים את הדירה. מתחלקים בכסף כך שכל אחד היה מוצא מדור לעצמו. יחד עם זאת אינני רואה שהדרך לעשות כן היא באמצעות צו הגנה", הוסיפה השופטת.
"החלטתי לדחות את הבקשה תוך כדי הזהרת המשיב (הבעל – ש.פ) מפני הסתות של הילדים כלפי אמם ומהתנהגות פוגענית כלפי המבקשת (האשה – ש.פ)", קבעה השופטת והביעה את תקוותה, כי "בפרק הזמן שדחו הצדדים מיוזמתם את כתיבת הסיכומים חלו תמורות ביחסים בין בני הזוג אשר על תחילתן שמעתי אף מהמבקשת עצמה אשר בעדותה הדגישה שחל שינוי בהתנהגות המשיב לאחר התסקיר".
האשה טענה בבית המשפט, כי הבעל גורם להפרעות שיטתיות בחיי היום יום המונעים ממנה אורח חיים סביר, "הפרעות שיטתיות לסדר היום זה שהוא לוקח לי דברים, לוקח לי יומן, מפתחות, טייפ, רדיאטור. היומן נלקח לי לפני חודש וחצי. זה אומר שנעלמים לי דברים, אני מדברת על יומן, מפתחות על הרדיאטור, ובעקיפין על מה שאני נאלצת לשמוע מהילדים".
עם זאת הודתה האישה בבית המשפט, כי גם היא לא טמנה ידה בצלחת, ונקטה כלפי בעלה בפעולות אלימות, "זרקתי צלחת סלט לכיור וזה בעקבות זה שהוא אמר לל. שלא יאכל מהסלט שלי כי אולי לא שטפתי ידיים, ואני כעסתי וזרקתי את הצלחת לכיור בנוכחות הילדים וכמה חתיכות מהצלחת עפו לשיש".
מנגד טען הבעל, כי קיימים הרבה זוגות במשבר, ומשברים אלו מלווים במתחים ואף בהתנהגות חריגה. אפילו במקרים קיצוניים לא תמיד יענה בהמ"ש בחיוב לבקשה להרחקה, כיוון שפניו של החוק למניעת אלימות במשפחה הינו לעתיד ולא לעבר, החוק אינו מיועד לענישה אלא למניעה, ולא כל אירוע שקרה חייב להצביע על סכנות גם לעתיד.
השופטת ציינה, כי "נקבע בפסיקה ועל כך חזר בית המשפט חזור והדגש שסעד של הרחקה מוחשית הוא סעד דרסטי אשר יינתן רק במקרים שקיימת אלימות פיזית או נפשית כשקיימת סכנה מוחשית מידית שכן מדובר בסעד מרחיק לכת ובשיטתנו המשפטית לא קיים מוסד ה"פירוד". המקובל בשיטות משפט שונות".
"טוב היו עושים הצדדים וכך גם אמרתי אם היו מחליטים לקחת פסק זמן מתוך הסכמה. מוכרים את הדירה. מתחלקים בכסף כך שכל אחד היה מוצא מדור לעצמו. יחד עם זאת אינני רואה שהדרך לעשות כן היא באמצעות צו הגנה", הוסיפה השופטת.
"החלטתי לדחות את הבקשה תוך כדי הזהרת המשיב (הבעל – ש.פ) מפני הסתות של הילדים כלפי אמם ומהתנהגות פוגענית כלפי המבקשת (האשה – ש.פ)", קבעה השופטת והביעה את תקוותה, כי "בפרק הזמן שדחו הצדדים מיוזמתם את כתיבת הסיכומים חלו תמורות ביחסים בין בני הזוג אשר על תחילתן שמעתי אף מהמבקשת עצמה אשר בעדותה הדגישה שחל שינוי בהתנהגות המשיב לאחר התסקיר".