שופטת בית משפט השלום בתל אביב, ריבה ניב, קיבלה את תביעתה של העיתונאית סיגל לוי נגד גיא קרפ ואתר 'אינדקס מדיה', לאחר שקבעה כי אלו העבירו כתבות שכתבה לאתר אחר, תוך שהם מציינים כי קרפ הוא שכתב אותן, וללא ציון שמה ככותבת ובעלת 'הזכות המוסרית' על הכתבות.
בכתב התביעה טענה לוי, כי לא רק שנשללה ממנה הזכות המוסרית בכתבות, בכך שלא ניתן לה קרדיט עבור יצירתן, אלא אף בוצע פלגיאט בכך שגיא מייחס את כתיבתן לעצמו.
לוי ביקשה להחיל על הנתבעים בעת ובעונה אחת גם את הוראותיו של החוק הישן בנוגע לזכויות יוצרים וגם את הוראות החוק החדש, ולהטיל עליהם את הפיצוי העונשי הקבוע בהם בגין כל הפרה בנפרד.
מנגד טענו קרפ ו'אינדקס מדיה', כי לא מדובר בכתבות מקצועיות, מחקרים או יצירות ספרותיות מיוחדות אלא בלקט נתונים תיירותיים שליקטה התובעת, המתאר אתרי תיירות, מבלי שהתובעת ביקרה בהם כלל.
עוד נטען בכתב ההגנה אותו הגישו הנתבעות, כי לוי לא הציגה עצמה ככתבת "תיירות מקצועית" וכי שירותיה נשכרו לכתבות "נפח" שתכליתן להרבות את כמות החומר המצוי באתר.
כאמור קיבלה השופטת את טענותיה של לוי לעניין עצם הפרת זכויותיה, וקבעה כי "הנני מקבלת את הטענה כי הכתבות ראויות להיקרא "יצירות" החוסות תחת כנפי דיני זכויות יוצרים", וכי, "גם אם התובעת לא ביקרה בחלק מהאתרים כלל, אין הדבר שולל את היצירתיות והמקוריות באופן הביטוי שבכתבות, צורת העריכה ואופן הצגת האתר התיירותי".
מנגד קיבלה השופטת גם חלק מטענותיהם של הנתבעים, "התרשמתי כי העברת הכתבות נעשתה בתום לב, ומבלי שהתכוונו הנתבעים לפגוע בתובעת. הנני מאמינה כי גיא אכן עצם עיניים והתעלם מזכותה החוקית של התובעת, אולם הדבר נעשה בהיסח הדעת ומבלי משים, כפי שטען".
"הנני מקבלת גם את טענת הנתבעים שלא הפיקו כל רווח מהעברת הכתבות לאתר מאמרים, ושכל רצונם של האתרים, המעביר והמקבל כאחד, היה ליצור "נפח", כשזה אינו משלם והאחר אינו מקבל. לא הוכח כי התובעת הצעירה התפרסמה כבעלת מוניטין בתחום התיירות ו/או התרבות וכי שמה יצא למרחקים ככתבת", הוסיפה השופטת.
בסיכומו של דבר קיבלה השופט את התביעה אולם פסקה פיצויים נמוכים משמעותית מאלו שדרשה לוי, "בנסיבות אלו, הנני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בסך 2,500 ₪ בגין כל הפרה, ולעניין זה, כל כתבה תיחשב כהפרה, ובסה"כ 41,000 ₪ בגין 17 הפרות".
בכתב התביעה טענה לוי, כי לא רק שנשללה ממנה הזכות המוסרית בכתבות, בכך שלא ניתן לה קרדיט עבור יצירתן, אלא אף בוצע פלגיאט בכך שגיא מייחס את כתיבתן לעצמו.
לוי ביקשה להחיל על הנתבעים בעת ובעונה אחת גם את הוראותיו של החוק הישן בנוגע לזכויות יוצרים וגם את הוראות החוק החדש, ולהטיל עליהם את הפיצוי העונשי הקבוע בהם בגין כל הפרה בנפרד.
מנגד טענו קרפ ו'אינדקס מדיה', כי לא מדובר בכתבות מקצועיות, מחקרים או יצירות ספרותיות מיוחדות אלא בלקט נתונים תיירותיים שליקטה התובעת, המתאר אתרי תיירות, מבלי שהתובעת ביקרה בהם כלל.
עוד נטען בכתב ההגנה אותו הגישו הנתבעות, כי לוי לא הציגה עצמה ככתבת "תיירות מקצועית" וכי שירותיה נשכרו לכתבות "נפח" שתכליתן להרבות את כמות החומר המצוי באתר.
כאמור קיבלה השופטת את טענותיה של לוי לעניין עצם הפרת זכויותיה, וקבעה כי "הנני מקבלת את הטענה כי הכתבות ראויות להיקרא "יצירות" החוסות תחת כנפי דיני זכויות יוצרים", וכי, "גם אם התובעת לא ביקרה בחלק מהאתרים כלל, אין הדבר שולל את היצירתיות והמקוריות באופן הביטוי שבכתבות, צורת העריכה ואופן הצגת האתר התיירותי".
מנגד קיבלה השופטת גם חלק מטענותיהם של הנתבעים, "התרשמתי כי העברת הכתבות נעשתה בתום לב, ומבלי שהתכוונו הנתבעים לפגוע בתובעת. הנני מאמינה כי גיא אכן עצם עיניים והתעלם מזכותה החוקית של התובעת, אולם הדבר נעשה בהיסח הדעת ומבלי משים, כפי שטען".
"הנני מקבלת גם את טענת הנתבעים שלא הפיקו כל רווח מהעברת הכתבות לאתר מאמרים, ושכל רצונם של האתרים, המעביר והמקבל כאחד, היה ליצור "נפח", כשזה אינו משלם והאחר אינו מקבל. לא הוכח כי התובעת הצעירה התפרסמה כבעלת מוניטין בתחום התיירות ו/או התרבות וכי שמה יצא למרחקים ככתבת", הוסיפה השופטת.
בסיכומו של דבר קיבלה השופט את התביעה אולם פסקה פיצויים נמוכים משמעותית מאלו שדרשה לוי, "בנסיבות אלו, הנני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בסך 2,500 ₪ בגין כל הפרה, ולעניין זה, כל כתבה תיחשב כהפרה, ובסה"כ 41,000 ₪ בגין 17 הפרות".