שופט בית משפט השלום בתל אביב, רחמים כהן, קיבל היום תביעה שהגישו חברת 'קסם מילניום' ובעליה, ירון בן עובדיה, נגד נציגות הבית המשותף 'בית הספנות' ובעליו של הבניין, בו שוכנים משרדיה, וקבע כי הגדרתו של גרם המדרגות המרכזי בבניין כ'אזור עישון' איננה תקפה מבחינה חוקית.
התובעים טענו בבית המשפט, כי על מנת להגיע למשרדיהם, עליהם ועל עובדיהם לעשות שימוש בגרם מדרגות המשותף לכל הדיירים, מאחר שאין מעלית המובילה למשרדים. בשלב מסוים החליטו נציגות הדיירים והחברה המנהלת שחדר המדרגות ישמש כאזור עישון של האגף בו מצויים משרדי התובעים. כדי להקל על המעשנים הציבו הנתבעות דליים בהם חול, על מנת שישמשו כמאפרות. בפועל משמשים הדליים גם כמעצור לדלתות הפונות לחדר המדרגות לבל תיסגרנה ועשן הסיגריות חודר למשרדי התובעים.
כתוצאה מהסדר זה נגרם לטענת התובעים, סבל עצום לעובדי החברה, לקוחותיה, מנהלה וספקיה, שנאלצים להיחשף לעשן הסיגריות בעת שהם עושים שימוש בגרם המדרגות ובמשרדים עצמם. למרות פניות התובעים לנתבעות ובקשתם לחדול מהסדר זה, הגורם לתובעים סבל רב, לא נקטו הנתבעות בפעולה כלשהי על מנת למנוע או לאסור את העישון בחדר המדרגות המוביל למשרדי התובעים.
בכתב התביעה נטען עוד, כי החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים אינו נשמר ב'בית הספנות' מאחר ואין חדר עישון או אולם עישון מאוורר והנתבעות לא התייעצו עם העובדים בטרם התקבלה ההחלטה להפוך את חדר המדרגות לאזור עישון.
התובעים ביקשו לפיכך מבית המשפט, לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לפרסם בכתב בבית הספנות על כל משרדיו ועסקיו, פרסום המודיע על איסור העישון בשטחים הציבוריים ובמיוחד בחדר המדרגות המוביל למשרדי התובעים. כמו כן, מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעות להנחות את אנשי המודיעין והביטחון לפקח על איסור העישון ומניעתו.
הנתבעות מנגד טענו כי סיבת התביעה היא סכסוכים ישנים שיש להן עם התובעים, ולא נושא אזור העישון. לטענתן, התובעים, בכוונה תחילה ועל מנת להטעות את בית המשפט, לא ציינו בכתב התביעה כי מוליכים אל משרדם שני גרמי מדרגות, שרק אחד מהם משמש כפינת עישון. חדר המדרגות השני נקי מריחות עישון והתובעים יכולים לעשות בו שימוש כדי להגיע למשרדם ולא בחדר המדרגות המשמש כ"פינת עישון".
כאמור, קיבל השופט את התביעה, וקבע כי "חדר מדרגות ראשי של בניין משרדים אינו יכול להיות "חדר" או "אולם" כדרישת החוק ואינו יכול לשמש כ"אזור עישון". חדר המדרגות משמש למעבר בין קומות הבניין ונועד לשימוש עובדי הבניין, ספקים ועוברי אורח שמבקשים לעבור בין קומות הבניין ברגל ולא באמצעות המעלית".
מנגד קבע השופט, כי אכן התביעה הוגשה שלא מתוך 'מניעים טהורים' ועל כן קבע כי "איני מחייב את הנתבעות בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לתובעים. ב"כ הנתבעות מפרט בסיכומיו בהרחבה את המניעים להגשת התובענה ואת הסתירות בעדויות התובע. אמנם, אין בכך כדי להביא לדחיית התובענה, אך יש בכך משום טעם לאי פסיקת הוצאות לטובת התובעים".
התובעים טענו בבית המשפט, כי על מנת להגיע למשרדיהם, עליהם ועל עובדיהם לעשות שימוש בגרם מדרגות המשותף לכל הדיירים, מאחר שאין מעלית המובילה למשרדים. בשלב מסוים החליטו נציגות הדיירים והחברה המנהלת שחדר המדרגות ישמש כאזור עישון של האגף בו מצויים משרדי התובעים. כדי להקל על המעשנים הציבו הנתבעות דליים בהם חול, על מנת שישמשו כמאפרות. בפועל משמשים הדליים גם כמעצור לדלתות הפונות לחדר המדרגות לבל תיסגרנה ועשן הסיגריות חודר למשרדי התובעים.
כתוצאה מהסדר זה נגרם לטענת התובעים, סבל עצום לעובדי החברה, לקוחותיה, מנהלה וספקיה, שנאלצים להיחשף לעשן הסיגריות בעת שהם עושים שימוש בגרם המדרגות ובמשרדים עצמם. למרות פניות התובעים לנתבעות ובקשתם לחדול מהסדר זה, הגורם לתובעים סבל רב, לא נקטו הנתבעות בפעולה כלשהי על מנת למנוע או לאסור את העישון בחדר המדרגות המוביל למשרדי התובעים.
בכתב התביעה נטען עוד, כי החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים אינו נשמר ב'בית הספנות' מאחר ואין חדר עישון או אולם עישון מאוורר והנתבעות לא התייעצו עם העובדים בטרם התקבלה ההחלטה להפוך את חדר המדרגות לאזור עישון.
התובעים ביקשו לפיכך מבית המשפט, לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לפרסם בכתב בבית הספנות על כל משרדיו ועסקיו, פרסום המודיע על איסור העישון בשטחים הציבוריים ובמיוחד בחדר המדרגות המוביל למשרדי התובעים. כמו כן, מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעות להנחות את אנשי המודיעין והביטחון לפקח על איסור העישון ומניעתו.
הנתבעות מנגד טענו כי סיבת התביעה היא סכסוכים ישנים שיש להן עם התובעים, ולא נושא אזור העישון. לטענתן, התובעים, בכוונה תחילה ועל מנת להטעות את בית המשפט, לא ציינו בכתב התביעה כי מוליכים אל משרדם שני גרמי מדרגות, שרק אחד מהם משמש כפינת עישון. חדר המדרגות השני נקי מריחות עישון והתובעים יכולים לעשות בו שימוש כדי להגיע למשרדם ולא בחדר המדרגות המשמש כ"פינת עישון".
כאמור, קיבל השופט את התביעה, וקבע כי "חדר מדרגות ראשי של בניין משרדים אינו יכול להיות "חדר" או "אולם" כדרישת החוק ואינו יכול לשמש כ"אזור עישון". חדר המדרגות משמש למעבר בין קומות הבניין ונועד לשימוש עובדי הבניין, ספקים ועוברי אורח שמבקשים לעבור בין קומות הבניין ברגל ולא באמצעות המעלית".
מנגד קבע השופט, כי אכן התביעה הוגשה שלא מתוך 'מניעים טהורים' ועל כן קבע כי "איני מחייב את הנתבעות בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לתובעים. ב"כ הנתבעות מפרט בסיכומיו בהרחבה את המניעים להגשת התובענה ואת הסתירות בעדויות התובע. אמנם, אין בכך כדי להביא לדחיית התובענה, אך יש בכך משום טעם לאי פסיקת הוצאות לטובת התובעים".