שופט בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, אברהם רובין, קיבל את תביעתה של תושבת העיר, אשר רכשה ארון בגדים מנגר, ושילמה עבורו 3,900 ₪, זאת מאחר שהארון שסופק לה היה פגום והנגר ממנו רכשה את הארון סירב לבוא ולתקנו.
הקונה רכשה את הארון מהנגר בסכום הנ"ל, אולם מכיוון שרצתה להקטין מעט את מידותיו, הסכימה להוסיף 400 ₪ אשר אותם היתה אמורה לשלם בעת האספקה, אך לא שילמה אותם עד היום. לטענת התובעת הארון סופק באיחור של חודש וחצי, וגם כאשר כבר סופק לא הורכב כהלכה. התובעת אף צילמה את הארון וצירפה את תמונותיו לתביעתה על מנת להוכיח את טענתה.
לסיום טענה התובעת עוד, כי במהלך הרכבת הארון שברו המרכיבים את רגל מיטתה. לאור כל זאת ביקשה התובעת לקבל חזרה את ששילמה, בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש ובזבוז זמן, והעמידה את סכום התביעה הכולל על 6,000 ₪.
הנתבע טען להגנתו, כי אכן סירב לבקשתה של התובעת לשלוח נגר לביתה לתקן את הארון לאחר התקנתו, אולם לדבריו, הסיבה לכך היתה סירובה של הקונה לשלם לו את יתרת 400 השקלים אותם נותרה חייבת לו, ובבית המשפט אף הביע נכונות להחליף את כל החלקים הפגומים בארון – דלתות, דופן צדדית אחת ודופן אחורית.
לאחר ששמע את השניים קבע השופט, כי "מוכר אשר קיבל מראש חלק מכריע מהתמורה החוזית לא יכול להתנות את תיקון הפגמים בממכר בתשלום יתרת המחיר, שבמקרה דנא עמדה על כ-10% בלבד. מוכר שכזה, אשר קיבל לידיו 90% ממחיר הנכס חייב לתקנו בטרם ידרוש את יתרת שכרו, ולכל הפחות עליו לגשת לבית הרוכש כדי להתרשם מתלונותיו".
"הנתבע לא תיקן את הארון, ואף סירב לגשת לבית התובעת לבדוק את טענותיה, ומכאן שביטול החוזה נעשה לאחר התראה כדין", הוסיף השופט, וקבע כי נכונותו של הנתבע לגשת לביתה של הקונה לאחר שכבר הגישה את התביעה כבר איננה מועילה לו.
לאור כל זאת קבע השופט, כי "החוזה בוטל כדין, ולפיכך התובעת זכאית לקבל חזרה את הסך של 3,900 ₪, וכנגד התשלום יהיה רשאי הנתבע ליטול לידיו את הארון מבית התובעת. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש, בזבוז זמן ושבירת רגל המיטה בסך של 1,200 ₪. ולבסוף ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 450 ₪".
הקונה רכשה את הארון מהנגר בסכום הנ"ל, אולם מכיוון שרצתה להקטין מעט את מידותיו, הסכימה להוסיף 400 ₪ אשר אותם היתה אמורה לשלם בעת האספקה, אך לא שילמה אותם עד היום. לטענת התובעת הארון סופק באיחור של חודש וחצי, וגם כאשר כבר סופק לא הורכב כהלכה. התובעת אף צילמה את הארון וצירפה את תמונותיו לתביעתה על מנת להוכיח את טענתה.
לסיום טענה התובעת עוד, כי במהלך הרכבת הארון שברו המרכיבים את רגל מיטתה. לאור כל זאת ביקשה התובעת לקבל חזרה את ששילמה, בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש ובזבוז זמן, והעמידה את סכום התביעה הכולל על 6,000 ₪.
הנתבע טען להגנתו, כי אכן סירב לבקשתה של התובעת לשלוח נגר לביתה לתקן את הארון לאחר התקנתו, אולם לדבריו, הסיבה לכך היתה סירובה של הקונה לשלם לו את יתרת 400 השקלים אותם נותרה חייבת לו, ובבית המשפט אף הביע נכונות להחליף את כל החלקים הפגומים בארון – דלתות, דופן צדדית אחת ודופן אחורית.
לאחר ששמע את השניים קבע השופט, כי "מוכר אשר קיבל מראש חלק מכריע מהתמורה החוזית לא יכול להתנות את תיקון הפגמים בממכר בתשלום יתרת המחיר, שבמקרה דנא עמדה על כ-10% בלבד. מוכר שכזה, אשר קיבל לידיו 90% ממחיר הנכס חייב לתקנו בטרם ידרוש את יתרת שכרו, ולכל הפחות עליו לגשת לבית הרוכש כדי להתרשם מתלונותיו".
"הנתבע לא תיקן את הארון, ואף סירב לגשת לבית התובעת לבדוק את טענותיה, ומכאן שביטול החוזה נעשה לאחר התראה כדין", הוסיף השופט, וקבע כי נכונותו של הנתבע לגשת לביתה של הקונה לאחר שכבר הגישה את התביעה כבר איננה מועילה לו.
לאור כל זאת קבע השופט, כי "החוזה בוטל כדין, ולפיכך התובעת זכאית לקבל חזרה את הסך של 3,900 ₪, וכנגד התשלום יהיה רשאי הנתבע ליטול לידיו את הארון מבית התובעת. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש, בזבוז זמן ושבירת רגל המיטה בסך של 1,200 ₪. ולבסוף ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 450 ₪".