כתב האישום ייחס להירשזון שורת עבירות, בהן: גניבה בידי מנהל, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, הלבנת הון ורישום כוזב במסמכי תאגיד.
בהכרעת הדין נכתב בין היתר כי להירשזון היו "גרסאות קלושות שצצו יש מאין". עוד אמרה השופטת כי "מנהל נושא באחריות עליונה על המתרחש בארגון שלו". השופטת דחתה את הגרסה המרכזית של הירשזון וציינה כי "גרסת הפנסיה שלא מומשה לא עומדת עם ההיגיון הבריא".
נציין כי הירשזון הודה במהלך המשפט כי שיקר בחקירתו במשטרה, אך טען שהכספים ניתנו לו כחוק. בעדותו בביהמ"ש טען כי הכספים שקיבל ניתנו לו על חשבון תנאי פרישתו. הוא הוסיף כי הסכים לקבל את הכסף במזומן, כדי שלא יחשבו שהוא מקבל משכורת נוספת בניגוד לחוק.
בשלב הסיכומים במשפט במהלכו טען פרקליטו של הירשזון כי לא מדובר ב"תיק גניבה פשוט", כפי שהגדירה התביעה, שכן הירשזון לא פגע במעשיו באינטרס הכלכלי של איש ולכן כלל לא מדובר בעבירת גניבה.