המדינה תבקש לחזור בה מכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, נגד תושב קרית ארבע, זאב בראודה, שהואשם בירי לעבר שני פלסטינים ביום פינוי בית השלום בחברון, לאחר שבית המשפט העליון קבע כי לא יאשר את תעודת החיסיון שהוציאה על אחת הראיות במשפט.
נזכיר כי בראודה הואשם בעבירה של גרימת חבלה חמורה, לאחר שלטענת הפרקליטות, ביום פינוי בית השלום בחברון, הגיע בראודה סמוך לבית משפחת מטריה הפלשתינית, שלף אקדח, וצעק לבני המשפחה להיכנס לביתם. חוסני מטריה, בן 44, ניגש אליו, ואמר לו שזה ביתו וכי עליו לעזוב. בראודה היכה אותו וכיוון את אקדחו לעברו.
אז ניגש אליו גם אביו של חוסני, עבד אל-חי, בן 67, וביקש ממנו להתרחק. בין השניים התפתחו חילופי דברים שבמהלכם בראודה דחף אותו. כשבני משפחה נוספים הגיעו בניסיון להרחיק את בראודה, ירה זה לעברם. הכדור הראשון חלף בסמוך לראשו של אחד מבני המשפחה, כדור שני פגע בחזהו של חוסני מטריה, וכדור שלישי פגע בזרועו של עבד אל-חי. אל-חי ושני בני משפחה תקפו את בראודה ומנעו ממנו ירי נוסף, עד שהגיעו למקום תושבי קרית ארבע והרחיקו אותו מהמקום.
כתוצאה מהירי נפגע חוסני בחזהו, רסיסי קליע נותרו בחזהו, והוא צפוי לעבור ניתוח להוצאתם בעתיד הקרוב. זרועו של עבד אל-חי נשברה, הוא נותח פעמיים, וידו קובעה בעזרת ברגים.
מנגד נזכיר, טען בראודה, כי הירי בוצע לאחר שנקלע לסכנת חיים ממשית, ולאחר שהותקף בידי בידי בני המשפחה נאלץ להגן על חייו באמצעות הירי. נזכיר עוד כי בשעתו קיבלה גירסתו של בראודה אוזן קשבת אצל שופטת בית משפט השלום שדנה בשאלת מעצרו, וקבעה כי מהראיות בתיק נראה כי בראודה אכן פעל בסבירות גבוהה מתוך הגנה עצמית.
"ממידת ההגינות כלפי התביעה, כי על פניו החומר החסוי אינו כזה המקעקע את העמדה שלה מכל וכל (שאילולי כן, חזקה כי לא היה מוגש כתב אישום כל עיקר, והנושא נדון כנמסר בדרגים בכירים), אך סבורני כי בנסיבות מסוימות הוא עשוי - ושוב יתכן גם אחרת - לשנות את ההכרעה בתיק על ידי הטלת ספק; ולא ניתן לנהל הליך הוגן מקום שקיים חומר, אשר להגנה אין ניתנת ההזדמנות לנסות לנצלו לצרכיה", קבע השופט רובינשטיין.
השופט רובינשטיין נדרש גם לחד צדדיותו של כתב האישום, ובהערת אגב ציין כי "חוששני כי כתב האישום דנא אינו נדרש לאלימות קשה שננקטה כלפי העותר (זאב בראודה - ש.פ.) בשלבים שונים של האירוע, אף אם אין בה, ואטעים גם זאת, כדי לשלול את אפשרות אשמתו".
"סוף דבר, בתיק קיים חומר העשוי לכאורה לתרום להגנת העותר, בלא שאדרש ל"שורה תחתונה" שהיתה מסורה לבית המשפט הדן, ולפיכך היה ראוי על פי דין להורות על קבלת העתירה. המשיבה (הפרקליטות – ש.פ) הכריעה כי המחיר לציבור בחשיפת החומר גובר על האינטרס הציבורי שבניהול משפטו של העותר, עמדה הנראית לי במקומה", חתם השופט רובינשטיין את החלטתו.