שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע הכריעה ודחתע עתירה בה דרשו בעליו משק "חוות טופז" במושב אשבול שלא להשמיד עדר נגוע במחלה אלא רק לאחר שייקבע גובה הפיצוי שישולם להם.
בעליו של העדר ביקשו מבית המשפט להטיל צו מניעה זמני שיאסור על רשויות המדינה להשמיד עדר צאן עד לזימונו של שמאי מטעמם שישום את העדר על כל ראשיו וסוגיו ויסדיר את גובה הפיצוי המגיע להם כתוצאה מהשמדת העדר שפשתה בו מגפת ברצולוזיס. כמו כן התבקש בית המשפט להורות שהצו שינתן יעמוד על כנו עד להכרעת בית המשפט בנושא גובה הפיצוי וסוגיות נוספות סביבו.
מדובר בעדר ובו כ 1300 עזים. על העדר הוטל לפני כארבעה חודשים הסגר ע"י השירותים הווטרינריים. זאת לאחר שנמצאו בו 7 עזים נגועות החיידק הברוצלה, ומיום 22/3/09 נאסר על המבקשים לשווק תוצרת חלב עיזים אשר שווקה עד לאותו יום למחלבות גד.
בראשית חודש יוני קיבלו בעליו של העדר הודעה על השמדת העדר ביום 3/6/09, ואת ביצועו המהיר של המהלך ביקשו למנוע בעתירתם בה טענו שהשמדת העדר תגרום לפגיעה קשה ובלתי הפיכה בזכויותיהם הקנייניות ואשר לא ניתן יהיה לפצותם בגינה, באם לא ייעתר ביהמ"ש לבקשה.
מנגד טענו רשויות המדינה שהחוק אינו מחייב אותם כלל לשגר שמאי מטעמם בטרם השמדת העדר, "אלא שווי בעל חיים שהומת על פי הפקודה יוערך ע"י רופא וטרינר ממשלתי והחלטתו תהיה סופית".
המחלוקת בין הצדדים התמקדה בסוגיית מועד עריכת השומה - לטענת המדינה השיטה הנוהגת לצורך שומת העדר, מתבצעת במועד ההשמדה, כאשר מגיע ווטרינר המסמן ומונה את הגוויות על פי הקריטריונים השונים, כפי שנקבעו בפקודה ובתקנות, ועל בסיס זה נקבע הפיצוי. לעומת זאת בעלי החווה והעדר דרשו סימון העדר על פי הקריטריונים השונים עוד קודם השמדת בעלי החיים ובעודם חיים על מנת שיוכלו להתנגד באם הסימון יהיה שגוי לטעמם.
בתום הדיון המשפטי הכריעה השופטת צילה צפת כי לא מצאה שיש ממש בדרישת בעלי העדר. בהכרעתה כתבה כי "ראשית, הפקודה אינה מטילה כל חובה על המשיבים לבצע את השומה מראש. כאמור בסע' 16(ד) לפקודה – שווי בעל חיים שהומת יוערך בידי רופא וטרינר והחלטתו בענין תהיה סופית. דרך המלך היא לפיכך עריכת שומה לאחר ההמתה. זאת ועוד, קיים הגיון בשיטה הנקוטה בידי המשיבים כפי שתוארה לעיל, היינו ביצוע השומה לאחר ההמתה, שכן נהיר הקושי במיון וסימון עדר בעל 1300 ראשים, בעוד בעלי החיים נעים באופן חופשי במרחב שהוקצה להם. סימון בתנאים שכאלו, גורם טרחה מיותרת ועלול בקלות להביא לידי טעות, לעומת סימון בעלי החיים לאחר המתתם בהיותם נייחים. לא מצאתי מאידך כי שיטה זו עלולה לקפח את המבקשים, אותה ביקורת על שיטת ואופן הסימון על ידי הויטרינר יכול ויתבצע גם בעת הסימון בשעת ההמתה".
"בעת שקילת מאזן הנוחיות לא מצאתי כל הצדקה להקשות על מלאכת המשיבים ומקל וחומר לעכב השמדתו של עדר נגוע המסכן את בריאות הציבור", הוסיפה השופטת צפת וביטלה את צו המניעה הזמני שהוטל על השמדת העדר.