שופט בית משפט השלום בירושלים, אמנון דראל, קיבל את תביעתה של קונה כבת 79, אשר נתקלה בצאתה מחנות בגדים בקניון מלחה בדלת זכוכית שקופה, נפלה ונפגעה באופן פיזי, וקבע כי היא תקבל מהחנות פיצוי בסך 70 אלף ש"ח.
התקלותה של הקונה בדלת, נבעה מכך שהדלת, שהיתה פתוחה בשעת כניסתה לחנות, נסגרה בידי עובדת החנות על מנת למנוע כניסת קונים נוספים, בדיוק בשעה שהקונה עסקה במדידת בגדים בתוך תאי המדידה.
בכתב התביעה טענה התובעת, כי יש לחייב את החנות לפצותה בשל התרשלותה. התרשלות זו באה לידי ביטוי בכך שהמוכרת בחנות סגרה את דלתות הזכוכית של החנות כאשר בתוכה קונים וללא שהזהירה את הקונים טרם צאתם; עוד נטען כי לא נעשה סימון של דלת הזכוכית בסימני אזהרה בולטים; לא הודבקו מדבקות סימון ואזהרה. התובעת מוסיפה כי אין לדעתה מקום להטלת אשם תורם.
מנגד טענו בעלי החנות, כי אין רשלנות במעשיה של עובדת החנות או באופן שבו הושארה החנות בטרם יציאת התובעת כאשר הדלתות סגורות ומכל מקום הן סבורות כי נפילת התובעת אינה קשורה לכך אלא לכך שלא נתנה דעתה למסלול הליכתה. לחילופין, נטען לקיומו של אשם תורם משמעותי.
השופט קיבל את דעתה של התובעת, וקבע כי "בעל חנות חייב להקפיד על כך שהמבקרים בחנות הנכנסים לרכוש מוצרים שונים יצאו ממנה ללא פגע. סגירת דלתות החנות כאשר מצויים בתוכה לקוחות שבעת שנכנסו עברו דרך דלתות פתוחות לרווחה היא צעד היוצר סיכון כלפי ציבור הלקוחות ומחייב נקיטת אמצעי זהירות מתאימים".
השופט הוסיף, כי "משבחרה הנתבעת לנהוג בדרך זו ולסגור את הדלתות כאשר יש לקוחות בפנים עליה לנקוט אמצעים שיבהירו ללקוחות כי המצב שהיה בעת כניסתם לחנות אינו מתקיים בצאתם. אמצעים כאלה יכולים להיות מתן אזהרה על ידי אחד מעובדי החנות בטרם צאת הלקוחות ממנה; הצבת עובד בקרבת דלת החנות כדי שיזהיר את הלקוחות בעת שהם יוצאים או למצער הדבקת מדבקות בולטות ובעלות נוכחות שיבהירו את ההבדל בין הדלת הסגורה לדלת הפתוחה".
עוד קבע השופט, כי "בנסיבותיו של מקרה זה, שבו עברה התובעת דרך המעבר הפתוח בעת שנכנסה לחנות ולא פתחה דלת סגורה ונכנסה – החובה המוטלת על החנות חמורה ומשמעותית יותר ומוטל עליה לוודא כי לקוחותיה ערים לשינוי שנעשה במצב הדלת".
בסיכומו של דבר קבע השופט, כי "אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לפצות את התובעת בסכום של 70,000 ₪", המורכבים מנזק לא ממוני, עזרת הזולת והוצאות.
התקלותה של הקונה בדלת, נבעה מכך שהדלת, שהיתה פתוחה בשעת כניסתה לחנות, נסגרה בידי עובדת החנות על מנת למנוע כניסת קונים נוספים, בדיוק בשעה שהקונה עסקה במדידת בגדים בתוך תאי המדידה.
בכתב התביעה טענה התובעת, כי יש לחייב את החנות לפצותה בשל התרשלותה. התרשלות זו באה לידי ביטוי בכך שהמוכרת בחנות סגרה את דלתות הזכוכית של החנות כאשר בתוכה קונים וללא שהזהירה את הקונים טרם צאתם; עוד נטען כי לא נעשה סימון של דלת הזכוכית בסימני אזהרה בולטים; לא הודבקו מדבקות סימון ואזהרה. התובעת מוסיפה כי אין לדעתה מקום להטלת אשם תורם.
מנגד טענו בעלי החנות, כי אין רשלנות במעשיה של עובדת החנות או באופן שבו הושארה החנות בטרם יציאת התובעת כאשר הדלתות סגורות ומכל מקום הן סבורות כי נפילת התובעת אינה קשורה לכך אלא לכך שלא נתנה דעתה למסלול הליכתה. לחילופין, נטען לקיומו של אשם תורם משמעותי.
השופט קיבל את דעתה של התובעת, וקבע כי "בעל חנות חייב להקפיד על כך שהמבקרים בחנות הנכנסים לרכוש מוצרים שונים יצאו ממנה ללא פגע. סגירת דלתות החנות כאשר מצויים בתוכה לקוחות שבעת שנכנסו עברו דרך דלתות פתוחות לרווחה היא צעד היוצר סיכון כלפי ציבור הלקוחות ומחייב נקיטת אמצעי זהירות מתאימים".
השופט הוסיף, כי "משבחרה הנתבעת לנהוג בדרך זו ולסגור את הדלתות כאשר יש לקוחות בפנים עליה לנקוט אמצעים שיבהירו ללקוחות כי המצב שהיה בעת כניסתם לחנות אינו מתקיים בצאתם. אמצעים כאלה יכולים להיות מתן אזהרה על ידי אחד מעובדי החנות בטרם צאת הלקוחות ממנה; הצבת עובד בקרבת דלת החנות כדי שיזהיר את הלקוחות בעת שהם יוצאים או למצער הדבקת מדבקות בולטות ובעלות נוכחות שיבהירו את ההבדל בין הדלת הסגורה לדלת הפתוחה".
עוד קבע השופט, כי "בנסיבותיו של מקרה זה, שבו עברה התובעת דרך המעבר הפתוח בעת שנכנסה לחנות ולא פתחה דלת סגורה ונכנסה – החובה המוטלת על החנות חמורה ומשמעותית יותר ומוטל עליה לוודא כי לקוחותיה ערים לשינוי שנעשה במצב הדלת".
בסיכומו של דבר קבע השופט, כי "אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לפצות את התובעת בסכום של 70,000 ₪", המורכבים מנזק לא ממוני, עזרת הזולת והוצאות.