בימים אלה מצוין יום השנה ה-27 לקרב סולטן יעקב, הקרב הקשה בלבנון ממנו לא שבו שלושת נעדרי צה"ל יהודה כץ, צבי פלדמן וזכריה באומל. ביומן הצהרים של ערוץ 7 נזכר בקרב ההוא חברם של השלושה, מי שלחם יחד עימם, העיתונאי והסופר אבי רט.
"היה זה יום רביעי בצהרים. התכנסנו בשעה שתיים בדרום לבנון לתפילת מנחה. התחבקנו, שרנו. הסתכלתי אז לימין ולשמאל, ואני חושב שכך הסתכלו גם אחרים עלי ועל אחרים, והיה ברור לנו שלא כולם יחזרו...", מספר רט ומוסיף: "התמונה האחרונה שלי משלושת הנעדרים היא המראה הצנום של זכריה והמראה האצילי של יהודה. את צבי הכרנו קצת פחות, אבל גם הוא חבר לנשק".
מאז הקרב ההוא ניסו אבי רט וחברים נוספים להעלות לתודעה הלאומית והבינלאומית את זכרם של השלושה ואת השאיפה לאיסוף כל שביב מידע שיוכל להוביל להשבתם, אך למרות מאמציהם "אינתיפאדות, מלחמות, שבויים ונעדרים השכיחו. צרות חדשות משכיחות את הישנות", הוא אומר. "הציבור שכח למעט מי שנוגע לעניין".
עם זאת מדגיש רט את תרומתו הייחודית של יונה באומל ז"ל, אביו של זכריה, להשארת המאבק לאיתור השלושה בתודעה הלאומית ציבורית. "הערצנו את יונה", הוא אומר ומציין "יונה היה מפוכח. צה"ל רצה להגדיר את השלושה חללים שמקום קבורתם לא נודע, אבל הוא לא ויתר ודרש ועדה או בית דין שיציג ראיות פוזיטיביות ולא רק נסיבתיות למותם של השלושה".
דרישה זו של באומל, שכידוע נפטר לפני כשבועיים, מנעה מהצבא להגדיר את השלושה כחללים. בנוסף מזכיר רט את עתירתה של אחותו של יהודה כץ נגד צה"ל ונגד הרבנות הראשית. בג"ץ זה משהתקבל מנע מהצבא את ההכרזה.
כעת, לאחר פטירתו של באומן האב, חושש רט, כי יימצא בצבא מי שיבקש לחזור להגדרת השלושה כחללים. על מאבקו ומאבק חבריו להמשיך את דרישת יונה באומן אומר רט כי מה שלא עשה אב לא יוכלו לעשות חברים עם כל רצונם הטוב.
לדבריו על ממשלת ישראל לדרוש בכל דיון על שחרור מחבלים לקבל פרטים על השלושה. תביעה זו מתבססת על מחצית הסדקית של זכריה באומל שאותה מסר יאסר ערפאת לאחר דרישה חוזרת ונשנית של באומן מראש הממשלה רבין בטרם החתימה על הסכם אוסלו. הוא מזכיר את הסירוב של ערפאת, סירוב שהתפוגג ימים לפני החתימה, אז שוגרו לטוניס עוזרו של רבין ויועצו של ערפאת כדי להביא לארץ את מחצית הדסקית.
רט מספר כי המידע אודות אותה דסקית והקביעה שבידי ערפאת מידע על שלושת החטופים הושג בדרכים עקלקלות שעברו דרך מלכת ירדן באותם ימים. הוא מציין שבאומן עשה שימוש בדרכונו הזר כדי להגיע למקומות שלא היו נגישים אז לגורמים ישראליים רשמיים, וכך הגיע למלכת ירדן ובדרכים שטרם ניתן לפרטם הגיע המידע שהוביל לדסקית.
רט מציין שעובדה זו מוכיחה שיש מקום לתבוע מהפלשתינים מידע נוסף "דסקית הרי לא מגיעה מהאוויר. היא נלקחת מגופה או משבוי חי", הוא מזכיר.
לאור מאמצים אלה של באומל לעורר תהודה בארץ ובעולם "הוא איבד אמון במערכת. טייחו ומרחו אותו".
באשר למאמציו ומאמצי חבריו מציין רט בצער כי לא משנה אם המאמצים רבים או מועטים "במבחן התוצאה הם לא בבית וזה מה שחשוב".