שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, עודד גרשון, זיכה מכל אשמה את גל רובי, שוטר במג"ב צפון "יחידת אלון", שהואשם בעבירת הריגה של נדים מלחם מהישוב ערערה, בעת חיפוש נשק ואמל"ח שהוחזק לפי החשד שלא כדין בביתו. זאת, שכן נתפס לטעות במצב הדברים, לפיה הוא מצוי בסכנת חיים ממשית ועומדת לו טענת הגנה עצמית.
השתלשלות האירועים:
לידי משטרת ישראל הגיעו ידיעות מודיעיניות על כך שנדים מלחם מכפר ערערה מחזיק בכלי נשק שונים שלא כחוק. כמו כן כי המנוח נוהג בזמן פסילה וכי במודיעין הוא מוכר בעבירות סדר ציבורי לאומני וכי משפחת המנוח מעורבת בתחום האמל"ח. משטרת ישראל החליטה איפוא לערוך, ביום 19.1.06, חיפוש בבית המנוח על פי צו חיפוש שניתן על ידי בית המשפט המוסמך. מטרת החיפוש היתה לתפוש נשק ואמל"ח.
לצורך ביצוע המשימה נעזר צוות הבילוש, בראשות רס"ר יוסי כברה, ב"יחידת אלון" של משמר הגבול בה שירת גם הנאשם גל רובי. עם הגעת הכח לבית המנוח הזדהו השוטרים בפני החשוד ובקשו לערוך חיפוש. במהלך הארוע ניסה הלה לברוח כשבידו אקדח. תוך כדי הארועים נורו יריות והוא נפגע, נפל והתמוטט. אין מחלוקת על כך שהמנוח נפטר כתוצאה מן הפגיעה שנפגע מן היריות שנורו על ידי הנאשם.
בגין זאת הועמד גל רובי לדין באשמת הריגה.
השופט גרשון קבע בהכרעת הדין כי אין עוררין על כך שהנאשם ירה במנוח וכי ירי זה הוא שגרם לתוצאה הקטלנית, היינו, למות המנוח. כן הוסיף כי כיום ברור, לאור העובדה שאקדחו של המנוח לא היה דרוך ולא היה כדור בבית הבליעה, שהמנוח בקש, ככל הנראה, להימלט מהשוטרים שרדפו אחריו ולאו דוקא לפגוע בנאשם. הכיוון הכללי אליו רץ המנוח היה לעבר כביש האספלט. ברם, באותן שניות גורליות הנאשם ראה והבין את הדברים בצורה שונה.
הנאשם הגיע לזירת האירוע יחד עם שוטרים נוספים על מנת לבצע חיפוש בביתו של המנוח שנחשד כמי שמחזיק בידו, באופן בלתי חוקי, כלי נשק. בטרם יצאו הנאשם וחבריו השוטרים למבצע החיפוש הם קיבלו תדרוך לפיו מדובר בחשוד בעל עבר פלילי הן בתחום האמל"ח והן בעבירות של הפרת סדר ציבורי לאומני, חשוד הידוע כברחן ואלים שבעבר כבר נתפס אצלו נשק והוא בעל פוטנציאל סיכון גבוה.
הנאשם הגיע לבית המנוח מצוייד במידע שקבל בתדרוך והוצב לעמוד בחלק האחורי של הבית כדי לאגף את הבית מאחור ובמידת הצורך למנוע את בריחת המנוח ו/או את הברחת הנשק. השוטרים כברה ונהרי נכנסו אל תוך הבית. לאחר כמה דקות שמע הנאשם צעקה "רובי תתפוס אותו". מיד לאחר מכן נשמעה ירייה באוויר, יריה שהסיטה את תשומת ליבו של הנאשם לעבר המנוח. הנאשם הבחין במנוח כשהוא רץ לעברו ריצה מהירה (ספרינט) ובידו אקדח. הנאשם האמין באותו רגע שהירייה ששמע שניות קודם לכן נורתה מאקדחו של המנוח. הנאשם חש סכנה ממשית לחייו והחליט להוציא את האקדח, לדרוך אותו ולירות. הנאשם ירה צמד כדורים וגרם למות המנוח.
השופט קבע כי הידיעה היום כי לא היה כדור בבית הבליעה באקדח בו אחז המנוח אינה מורידה ואינה מעלה מבחינת מצבו הנפשי ותחושתו הסובייקטיבית של הנאשם בעת האירוע.
השופט ציין כי הוא מאמין לעדותו של רובי ולדבריו ללא כל היסוס וללא כל פקפוק. הנאשם עשה רושם מצויין של מי שפיו ולבו שווים. הוא דבר בגילוי לב וסיפר על ההתרחשויות בכנות נוגעת ללב. השופט גרשון הוסיף כי הוא מאמין, על כן, שההתרחשויות היו בדיוק כפי שתיאר הנאשם. עדותו של הנאשם, יחד עם עדותו של ראש צוות הבילוש כברה בדבר הסיבוב שעשה המנוח במהלך ריצתו, תוך פניה לכיוון השוטרים הדולקים אחריו, מלמדים כי הנאשם אכן נתפס לכלל טעות במצב הדברים: הוא האמין באותו רגע כי היריה ששמע באה מאקדחו של המנוח והנה עתה ראה את המנוח רץ לכיוונו כשבידו אקדח. אין פלא שהנאשם חש בנסיבות אלה סכנת חיים ממשית. אך טבעי היה, על כן, שהנאשם ישלוף את אקדחו ויפעל כפי שלמדו ואמנו אותו, לירות צמד כדורים לכיוון המטרה, כדי לפגוע.
בנסיבות העניין, אין זה ראוי להטיל על הנאשם אחריות פלילית בגין התנהגותו. אדרבא, הנאשם פעל בדיוק כמצופה משוטר בנסיבות שבהן נשקפת לו סכנת חיים מידי אדם האוחז בנשק חם, עם הרקע שעליו דובר לעיל. השופט קבע כי עומדת לנאשם טענת הגנה עצמית לאור הנסיבות בהן היה שרוי וכאמור זיכה אותו מכל אשמה.