שופטי בית המשפט המחוזי בי-ם, משה דרורי, יצחק ענבר ונעם סולברג, קיבלו ערעור על פסק דינו של בית המשפט למשפחה בעיר, וקבעו כי הוספתו של אדם כשותף בחשבון בנק איננה הופכת אותו באורח אוטומטי לבעלים של מחצית הכסף.
במקרה האמור, המדובר הוא בזוג אחיות שאחת מהן צורפה לחשבון הבנק של אימה, אשר כל הכספים שהופקדו בו היו של אימה, ונהגה למשוך ממנו מעת לעת סכומי כסף גדולים. לאחר מות האם תבעה אחותה את השבתם של הסכומים שנמשכו לקופת העיזבון, ואילו האחות שצורפה לחשבון טענה כי כשותפה בחשבון היא נחשבת בעלים על מחצית מהכספים המצויים בו.
בית המשפט למשפחה קיבל את עמדתה של האחות שמשכה את הכספים, וקבע כי צירופה לחשבון מעיד כי בכוונתה של האם היה לשתף אותה בכספים שנצברו בו, ועל כן בהנחה שמשכה רק מחצית מהכספים היא איננה חייבת בהשבתם, ואילו אם חרגה מסכום זה עליה להשיב את החריגה לקופת העיזבון.
בית המשפט המחוזי לא קיבל את קביעתו של בית המשפט למשפחה, וקבע כי "הוספת אדם לחשבון הבנק, אין משמעותה כי מי שהוסף הוא בעלים של מחצית הכספים בחשבון".
השופט דרורי שכתב את פסק הדין, הוסיף כי "לא הובאה כל ראיה שהיא, כי עצם צירוף המשיבה לחשבון הבנק יצרה בלב האם כוונת שיתוף או כוונת מתנה בחשבון, באופן שכל שקל שנכנס לחשבון, הופך עם כניסתו, מבחינת האם, ל-50 אגורות בלבד".
"בחשבון משותף רגיל, של בני זוג, לדוגמא, כל אחד מבני הזוג מכניס את משכורתו לחשבון, או שיש הבנה כי החשבון מיועד למימון הוצאות הבית. כאן, לעומת זאת, המשיבה לא הכניסה אפילו שקל אחד לחשבון (אך משכה ממנו כ-1.7 מיליון ₪), והחשבון לא שימש את מגוריהן המשותפים של האם ושל המשיבה", הסביר השופט את קביעתו.
כתוצאה מכך קבע בית המשפט, כי האחיות ישיבו זו לזו מחצית מכל סכום שנמשך על ידן מחשבונה של האם, ובית המשפט למשפחה ימנה רואה חשבון שיבדוק את התנועות בחשבון ויחווה את דעתו באשר לסכומים המדוייקים אותם יש להעביר מאחות לאחות.
במקרה האמור, המדובר הוא בזוג אחיות שאחת מהן צורפה לחשבון הבנק של אימה, אשר כל הכספים שהופקדו בו היו של אימה, ונהגה למשוך ממנו מעת לעת סכומי כסף גדולים. לאחר מות האם תבעה אחותה את השבתם של הסכומים שנמשכו לקופת העיזבון, ואילו האחות שצורפה לחשבון טענה כי כשותפה בחשבון היא נחשבת בעלים על מחצית מהכספים המצויים בו.
בית המשפט למשפחה קיבל את עמדתה של האחות שמשכה את הכספים, וקבע כי צירופה לחשבון מעיד כי בכוונתה של האם היה לשתף אותה בכספים שנצברו בו, ועל כן בהנחה שמשכה רק מחצית מהכספים היא איננה חייבת בהשבתם, ואילו אם חרגה מסכום זה עליה להשיב את החריגה לקופת העיזבון.
בית המשפט המחוזי לא קיבל את קביעתו של בית המשפט למשפחה, וקבע כי "הוספת אדם לחשבון הבנק, אין משמעותה כי מי שהוסף הוא בעלים של מחצית הכספים בחשבון".
השופט דרורי שכתב את פסק הדין, הוסיף כי "לא הובאה כל ראיה שהיא, כי עצם צירוף המשיבה לחשבון הבנק יצרה בלב האם כוונת שיתוף או כוונת מתנה בחשבון, באופן שכל שקל שנכנס לחשבון, הופך עם כניסתו, מבחינת האם, ל-50 אגורות בלבד".
"בחשבון משותף רגיל, של בני זוג, לדוגמא, כל אחד מבני הזוג מכניס את משכורתו לחשבון, או שיש הבנה כי החשבון מיועד למימון הוצאות הבית. כאן, לעומת זאת, המשיבה לא הכניסה אפילו שקל אחד לחשבון (אך משכה ממנו כ-1.7 מיליון ₪), והחשבון לא שימש את מגוריהן המשותפים של האם ושל המשיבה", הסביר השופט את קביעתו.
כתוצאה מכך קבע בית המשפט, כי האחיות ישיבו זו לזו מחצית מכל סכום שנמשך על ידן מחשבונה של האם, ובית המשפט למשפחה ימנה רואה חשבון שיבדוק את התנועות בחשבון ויחווה את דעתו באשר לסכומים המדוייקים אותם יש להעביר מאחות לאחות.