שופט בית משפט השלום בת"א, מנחם קליין, דחה את תביעתו של עו"ד שתבע 50,000 ₪ מאשתו של אדם שהיה הצד שכנגד הצד אותו ייצג בבית משפט השלום ברחובות, בטענה כי הוציאה עליו לשון הרע במהלך הדיון בין בעלה לבין לקוחו.
במהלך הדיון ביקש עורך דינו של בעלה של האשה מבית המשפט להעיד כעד מטעמו את לקוחו של עורך הדין ובית המשפט נעתר לבקשה. במהלך מתן העדות ותוך כדי שהלקוח מעיד ומשיב לשאלות ב"כ היריב, טענה הנתבעת כי התובע עושה סימנים עם אצבע לעד. הדבר נעשה באולם בית המשפט בפני השופט הרן פינשטין, הפרקליטים והקהל שנכח באולם.
בעקבות האירוע טען עורך הדין כי האישה "פרסמה לשון הרע עליו במזיד מתוך כוונה לפגוע בו להבאיש ריחו ולהציגו כמי שפועל תוך שיבוש הליכי משפט והדחת עד". התובע הוסיף כי הנתבעת לא הייתה בעלת דין או עדה בדיון אלא ישבה בין שאר הקהל.
האישה מנגד מכחישה את טענותיו. לשיטתה, עורך הדין ניסה למנוע העלאתו של הלקוח להעיד ומשלא צלחה דרכו ניסה להפריע למתן עדות זו בכל דרך אפשרית. במסגרת החקירה הבחינה הנתבעת ובעלה כי התובע מסמן ללקוח סימנים לעניין תשובותיו ומשכך העירה את תשומת ליבו של בית המשפט לכך.
הנתבעת טוענת עוד, כי דבריה אמת ונאמרו באופן ספונטאני בזמן אמת כתגובה להתנהגותו של התובע, בתום לב וללא כוונה לפגוע בו אלא מתוך ניסיון לשמור על זכויותיו של בעלה שהיה צד לדיון.
השופט קליין דחה כאמור את התביעה, וקבע כי "לא שוכנעתי כי כוונתה של הנתבעת הייתה לפרסם בכוונה לפגוע, דבריה נאמרו בתגובה למה שטוענת היא כי ראתה ואך מתוך רצון וכוונה שזכויותיו הדיוניות של בעלה לא יפגעו כשפגיעה שכזו פוגעת באופן ישיר בה מהיותה נתבעת אף היא בסכסוך המוקדם בין הצדדים שהביאם לפתח בית המשפט בין היתר גם לדיון נשוא התביעה".
עוד קבע השופט, כי גם לו הוכיח התובע כי כוונתה של האישה הייתה להשפילו, הרי ש"מדיניות שיפוטית ראויה מצריכה העברת מסר ולפיו יש להימנע מהתרבות הליכים על גבי הליכים לפי חוק איסור לשון הרע על דברים הנאמרים במהלך משפט".
"הדרך הנכונה להתמודד עם התנהגות מבישה במהלך הדיונים היא בערכאת הדיונית על ידי שימוש בכלים דיוניים כגון בעניין הוצאות המשפט, הוצאת אדם מאולם בית המשפט או העברת תלונה ללשכת ערוכי הדין ולא על ידי פתיחת הליך חדש בין בעלי הדין ובוודאי שלא בין ב"כ אחד מבעלי הדין כנגד בעל הדין השני, בגין דברים שנאמרו בדיון בתיק אחר", הוסיף השופט.
במהלך הדיון ביקש עורך דינו של בעלה של האשה מבית המשפט להעיד כעד מטעמו את לקוחו של עורך הדין ובית המשפט נעתר לבקשה. במהלך מתן העדות ותוך כדי שהלקוח מעיד ומשיב לשאלות ב"כ היריב, טענה הנתבעת כי התובע עושה סימנים עם אצבע לעד. הדבר נעשה באולם בית המשפט בפני השופט הרן פינשטין, הפרקליטים והקהל שנכח באולם.
בעקבות האירוע טען עורך הדין כי האישה "פרסמה לשון הרע עליו במזיד מתוך כוונה לפגוע בו להבאיש ריחו ולהציגו כמי שפועל תוך שיבוש הליכי משפט והדחת עד". התובע הוסיף כי הנתבעת לא הייתה בעלת דין או עדה בדיון אלא ישבה בין שאר הקהל.
האישה מנגד מכחישה את טענותיו. לשיטתה, עורך הדין ניסה למנוע העלאתו של הלקוח להעיד ומשלא צלחה דרכו ניסה להפריע למתן עדות זו בכל דרך אפשרית. במסגרת החקירה הבחינה הנתבעת ובעלה כי התובע מסמן ללקוח סימנים לעניין תשובותיו ומשכך העירה את תשומת ליבו של בית המשפט לכך.
הנתבעת טוענת עוד, כי דבריה אמת ונאמרו באופן ספונטאני בזמן אמת כתגובה להתנהגותו של התובע, בתום לב וללא כוונה לפגוע בו אלא מתוך ניסיון לשמור על זכויותיו של בעלה שהיה צד לדיון.
השופט קליין דחה כאמור את התביעה, וקבע כי "לא שוכנעתי כי כוונתה של הנתבעת הייתה לפרסם בכוונה לפגוע, דבריה נאמרו בתגובה למה שטוענת היא כי ראתה ואך מתוך רצון וכוונה שזכויותיו הדיוניות של בעלה לא יפגעו כשפגיעה שכזו פוגעת באופן ישיר בה מהיותה נתבעת אף היא בסכסוך המוקדם בין הצדדים שהביאם לפתח בית המשפט בין היתר גם לדיון נשוא התביעה".
עוד קבע השופט, כי גם לו הוכיח התובע כי כוונתה של האישה הייתה להשפילו, הרי ש"מדיניות שיפוטית ראויה מצריכה העברת מסר ולפיו יש להימנע מהתרבות הליכים על גבי הליכים לפי חוק איסור לשון הרע על דברים הנאמרים במהלך משפט".
"הדרך הנכונה להתמודד עם התנהגות מבישה במהלך הדיונים היא בערכאת הדיונית על ידי שימוש בכלים דיוניים כגון בעניין הוצאות המשפט, הוצאת אדם מאולם בית המשפט או העברת תלונה ללשכת ערוכי הדין ולא על ידי פתיחת הליך חדש בין בעלי הדין ובוודאי שלא בין ב"כ אחד מבעלי הדין כנגד בעל הדין השני, בגין דברים שנאמרו בדיון בתיק אחר", הוסיף השופט.