רב גוש קטיף, הרב יגאל קמינצקי אמר בעדותו "אני רואה את מקומי כאן, יותר בסוגיה הרוחנית או הערכית כדי שיהיה אפשר להבין את משמעות הדבר. את גודל העוול שנעשה. בסופו של דבר חיים זה לא רק כסף. הכסף הוא אמצעי לבנות עולם, עולם של ערכים".
"אם לא יודעים מאין באנו קשה לדעת לאן הולכים, מעבר לנושאים הכספיים. עיני ישראל מופנות אליכם. מחכים לשמוע מה הועדה תאמר. נעשה פה עוול מוסרי מעבר למה שהתבקש".
הרב אמר "לכל התהליך נתלוו דברים שלא היו צריכים להיות. ניתן היה לבצע את הדברים באופן הרבה יותר רך. מה שהיה לאדם צריך להחזיר לו. זה המינימום, ללא כל התפלפלויות משפטיות. חובת ההוכחה היא על המדינה ולא עלינו. אנשים טורטרו במאות מסמכים לחינם".
"גוש קטיף הייתה יצירה חברתית ערכית ממדרגה ראשונה. פסיפס של החברה הישראלית. לא התנחלות קלאסית. רוב הציבור הוא בוגר או יוצא עיירות הפיתוח. הציבור הזה הצליח להפוך את גוש קטיף לעיירת הפיתוח הכי מוצלחת בישראל. גוש קטיף היה אימפריה של עבודה, של חקלאות. בשביל האנשים בגוש קטיף קהילה הייתה נשמה, נשמה ממש. לכן אנחנו נאבקנו כל כך על סוגיית הקהילות. אם המדינה הייתה רוצה באמת לשקם את האנשים זה לא היה סוד שהקהילה היא העוגן של כל שיקום ברמה כלשהי. החיים בגוש קטיף היו הלב של הקהילה. הקהילה הייתה המשענת הלב והחיים של האנשים".
הרב ציין "מה שחשוב לי מאוד זה מעבר לבעיות הפרטיות, היא הפגיעה קשה בקהילה אותה לא ניתן לשקם אבל מה שניתן לשקם צריך לשקם. ממשלת ישראל ביקשה ליצור חיץ בטחוני בגוש קטיף ואנחנו נשלחנו על ידה. אנחנו היינו חומת המגן של מדינת ישראל. אנחנו קברנו כחצי אחוז מן התושבים. בסוף באים ואומרירים הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת. הרי אנחנו היינו שלוחים של העם הזה".
הרב סיפר על התחושות של מהלך העקירה, במהלך הגירוש נערך מסע של דה לגיטימציה. גם ברמה הפרטית אני חושב שזר לא יבין זאת. אני בוגר ימית. לצערי לפני הגירוש כחלק מההכנות למדתי את סוגיית ימית וראיתי את גודל השבר אך לא האמנתי שלנו זה יקרה. כשזה קורה פתאום אתה רואה שאתה נופל לחלל שחור".
"אמהות שכולות אמרו לי שהגירוש עצמו קשה יותר מן השכול. כל זכויות האזרח הכי בסיסיות נרמסו אצלנו. השתדלנו לקום על הרגליים ולתת מענה לאנשים. הפכו אותנו מאנשים יצרניים בונים, לדלפונים. אתה צריך לקבץ נדבות. מי דאג לאנשים בבתי המלון, למעט גופים חיצוניים. שום הכנה לשום דבר".
לשאלה איך אתה מרגיש שהקהילה קיבלה את המהלך במובן האמוני. השיב הרב קמינצקי "אנשים היו צריכים אמונה. משמעות של החיים. אנחנו כרבנים כל השנים התמודדנו עם סוגיות ושאלות קשות על משמעות החיים במקום הזה. מי שיש לו משמעות למוות יש לו משמעות לחיים. גם בגירוש האמונה הייתה מרכיב מרכזי. לאחר הגירוש אמרנו לאנשים עברנו גירוש, אך הגירוש הוא ניסיון. התפקיד שלנו הוא להתרומם. לקום ולהבנות מחדש. אנחנו בחרנו בחיים. לא עושים לנו חיים קלים. ההשתדלות שלנו כל הזמן לראות איך בונים את הקהילות ואת האנשים מחדש".
הרב קמינצקי הגיב לטענה כי התושבים לא שיתפו פעולה," אני שמח בזה וגאה בזה שלא שיתפנו פעולה. המאבק היה אידיאולוגי, ערכי ורוחני. הרגשנו שהמאבק שלנו הוא לא רק פיסת קרקע. האמנו שגוש קטיף זה ארץ ישראל ולמרות הקשיים שלנו אנחנו שם. הייתה לנו אחריות לא רק כלפי ארץ ישראל אלא אף כלפי העולם. ארץ ישראל היא לא רק נדל"ן. כל מי שהלך עימנו מודה לנו היום על הדרך הזו. נכון שיש אנשים שלא הסכימו עימנו. לא קשה היה שהמאבק היה למרחץ דמים. הייתה לנו אחריות לשמור את האנשים. זה בסופו של דבר אפשר שהמאבק לא יגלוש למקומות בלתי רצויים".
"אי אפשר לצפות מאדם שבאים להרוס את ביתו שישתף פעולה. זה לא טבעי, הגיוני, נורמלי. הוכח במחקרים שמי שנאבק מצבו הרבה יותר טוב".
הרב קמינצקי התייחס גם לרמטכ"ל ההתנתקות, דן חלוץ וראש אכ"א דאז אלעזר שטרן, "ישבו אצלי דן חלוץ ושטרן. שאלתי אותם לאיפה אתם שולחים את האנשים. יש לכם פקודה בלתי חוקית בעליל, איך אתם מיישמים אותה. הם ידעו שאין פתרון.מדוע התאריך היה קדוש כל כך, מה נוצר ממנו, מה חשבו שיווצר ממנו. מילא יהיה שלום, אך גם לא האמינו בשלום. אף אחד לא אמר שיהיה ביטחון. חוק פינוי פיצוי הוא חוק דרקוני. מוטב שלא היה".
אחד החברים בוועדה, פרופ ידידיה שטרן שאל את הרב "איך היחס היום בקרב המפונים אל המדינה, הצבא?" הרב קמינצקי השיב: ברור שהיה פה שבר. הייתה תחושה של בגידה של אנשים שחשבו שמוסרים את נפשם על כל דבר בארץ הזאת. היום ישלנו אחריות כלפי מדינת ישראל וכלפי עם ישראל. אנחנו חלק מעם ישראל. לכם יש לכם יכולת לרפא את השבר. צריך לחסוך את כל היגיעה הזאת לריק מן האנשים וזה בידיכם.