ביומן ערוץ 7 אומר פרופ' בר סימן טוב כי בתום המחקר שהוביל להוצאתו של הספר נראה כי כמעט בכל פרמטר כשלה תכנית העקירה אל מול השאיפות שהציבה ממשלת ישראל בפני עצמה טרם המהלך.
בנתחו את התכנית קובע פרופ' בר סימן טוב כי בסוגיית הביטחון לא די בכך שישראל לא שיפרה את מצבה לנוכח התכנית אלא שאף החמירה אותו שכן הטמיעה בקרב אויביה את התפיסה שהיא מבינה כוח בלבד, ובכך הובילה ישראל את החיזבאללה למלחמת לבנון השנייה ולמבצע 'עופרת יצוקה'.
בנוסף לכשלים אלה ביטלה ישראל במהלך ההתנתקות את עקרון חשיבות השטח הטריטוריאלי, ביטלה את עקרון השטחים תמורת שלום שכן נסוגה באופן חד צדדי. כמו כן ביטלה את חשיבות ערך ההתיישבות הציונית והפיכת המתנחלים מערך לנטל. כל אלה הובילו לחיזוק הדרישות מישראל בכל עימות שאירע לאחר מכן.
לדברי בר סימן טוב תמוהה עקשנותו של שרון שלא לתלות את מהלך העקירה והנסיגה כמהלך שאינו חד צדדי ובכך לנסות ולהציג חזות של מחווה או חלק ממשא ומתן ולא כמהלך של נסיגה, מהלך שחיזק את הצד שמנגד. "זו תעלומה משונה למה שרון סירב להפוך את המהלך לחלק מהמשא ומתן. אם היה מבוצע המהלך כ'עזה תחילה' וכחלק מהמו"מ עם אבו מאזן יתכן ועליית החמאס הייתה נמנעת.
הספר החדש, בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל ומרכז שטינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב, מחולק לשמונה פרקים הבוחנים היבטים שונים של העקירה – מטרות ויעדים מול מציאות ויישום.
אחד הפרקים עוסק בהיות "הפיצוי והטיפול במפונים כאמצעים ליצירת לגיטימציה להתנתקות". לטענתה של קרן טמיר הפיצוי והטיפול במפונים הפכו לאמצעים ליצירת לגיטימציה להתנתקות.
על גורם נוסף ללגיטימציה של המהלך מספר פרק נוסף אותו כתבה פרופ' ענת פירסט. בפרק זה מוכח כי התקשורת שבחרה לצדד במהלך יצרה לו לגיטימציה. לדבריה הטלוויזיה שימשה בתפקידה המסורתי כמחזקת את המרכיבים היהודיים והדמוקרטיים של האידיאולוגיה השלטת בישראל בהציגה את ההתנתקות כמהלך לגיטימי, ברור מאליו וכהכרחי, תוך שלילת המתנגדים כמסוכנים ואלימים.