שופט בית המשפט למשפחה בירושלים, בן ציון גרינברגר, פסק כי אישה שהוציאה צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד בעלה, מחשש שיעגן אותה ויסרב לתת לה גט, אולם לא הודיעה על כך לבעל תוך התקופה שקצב לה לצורך כך בית הדין הרבני, תפצה אותו על עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מגילויו המאוחר של הצו.
השופט קבע, כי אמנם "הגשת הבקשה לעיכוב יציאתו של התובע מהארץ בשל החשש מעגינותה, לא היתה בלתי סבירה בנסיבות העניין", אך "שונים הם הדברים בכל הנוגע לאי המצאת צו עיכוב היציאה מהארץ לתובע תוך ארבעה ימים".
"הנתבעת יכולה וצריכה היתה לצפות כי אם לא תמסור את צו עיכוב היציאה מהארץ לתובע תוך ארבעה ימים, יהא בכך כדי לגרום לו לנזקים", קבע השופט, "כתוצאה מאי-המצאת ההודעה בדבר מתן הצו וגילוי קיומו של הצו רק בבוקר הטיסה לאחר שבירר את הנושא ביוזמתו, נאלץ התובע לבטל את תוכניותיו לאותו יום ולהתרוצץ במסדרונות בית הדין בלחץ אדיר בשל דוחק הזמן, במטרה לנסות ולבטל את הצו ולמנוע את אובדן כרטיס הטיסה".
"אין להשוות בין מקרה בו אדם יודע מראש על הצו שהוצא כנגדו מספר ימים קודם לכן, וכך ביכולתו להיערך כיאות להגשת התנגדות ולקיום דיון בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, לבין מקרה בו הידיעה על מתן הצו "נוחתת עליו" בבוקרו של אותו יום כ"רעם ביום בהיר", וגם זאת רק בשל ערנותו, אשר מנעה נזק כספי של אובדן הכרטיס כאמור", הוסיף השופט.
השופט דחה גם את טענתה של האשה, כי מעשיה לא גרמו לתובע אלא נזק של "מה בכך" בלבד, "הלחץ הרב שנגרם לתובע עקב לוח הזמנים הצפוף עד מועד הטיסה, ועצם העובדה שנאלץ לבטל בפתאומיות את תוכניותיו, גם אם הדבר לא לווה בהפסדים כספיים, מהווה נזק ממשי של עוגמת נפש אשר אין להקל בו ראש כלל ועיקר".
בסיכומו של דבר קבע השופט, כי אכן נגרם נזק לבעל, אולם הסכום אותו תבע, 75,000 ₪, הוא מוגזם, "התובע הוכיח שהנתבעת התרשלה וכי כתוצאה מכך נגרם לו נזק בגין עוגמת נפש. אני מחייב בזה את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 3,000₪".