בית המשפט המחוזי בת"א גזר תשע וחצי שנות מאסר במסגרת עסקת טיעון על צעירים שהרגו אדם בעקבות סכסוך על פלאפון.
בתחילת שנת 2009 הוגש כתב אישום נגד שני בני דודים מרמלה, מועין עלשלאלפה, בן 19 ורמדאן אבו עג'אג', בן 23. השניים הסתכסכו עם אדם בשם עלא שייח יוסף על טלפון נייד.
ב-18 בדצמבר שוחח שייח יוסף עם עלשלאלפה וקילל אותו. לאחר השיחה, נסע אבו עג'אג' לתחנה המרכזית בתל אביב להיפגש עמו. בפגישתם סטר לו שייח יוסף ובעקבות זו התקשר אבו עג'אג' לעלשלאלפה. בתום השיחה הצטייד עלשלאלפה בסכין מטבח גדול ונסע לתחנה המרכזית. בהגיעו לשם רדף אחרי שייח יוסף עם הסכין, דקר אותו וגרם למותו. עלשלאלפה נאשם ברצח ואבו עג'אג' נאשם בסיוע לאחר מעשה.
"מדובר בארוע מצער ביותר שבמהלכו קופחו שלא לצורך חייו של בחור צעיר בן 18 על רקע סכסוך של מה בכך. בעיקר מצער הדבר שכן, הנאשם 1 לא התכוון לגרום למותו של המנוח, אולם מעשהו של רדיפה אחרי המנוח, עם סכין בידו, וביצוע תנועות דקירה לעבר המקום שבו הניח שהמנוח נמצא, הוא מעשה חמור שכן היה על הנאשם לצפות שכתוצאה מכך, גם אם לא יגרם מותו של המנוח, הרי הוא יפצע בצורה קשה עקב נסיון לפגוע בו באמצעות סכין", כתב השופט צבי גורפינקל. "חלקו של הנאשם 2 בפרשה קטן בהרבה, שכן הוא רק סייע לנאשם 1 ולא היה לו חלק במעשה הדקירה עצמו".
"משפחת המנוח לא השלימה עם הסדר הטיעון וקל להבין את עמדתה, אולם במסגרת משפטית, יש לפעול לפי כללים משפטיים קבועים וברורים ולא על פי רגשות. התביעה שמופקדת על האינטרס הציבורי הגיעה למסקנה שיקשה עליה להוכיח את כתב האישום המקורי, והעדיפה ללכת בדרך של הסדר טיעון שלפחות יגרום לנטילת אחריות מצד הנאשמים למעשה שבוצע. טבעו של הסדר טיעון שאף צד אינו זוכה במלוא דרישתו. ביהמ"ש לא יעניק לסניגור את רף הענישה התחתון שהוא מבקש לגזור על הנאשם וכנגד זאת לא תצפה התביעה לענישה בגובה הרף העליון שביקשה", נכתב.
עוד כתב השופט: לא אקל ראש במעשיו החמורים של הנאשם 1, אולם בנסיבות שפורטו, הסדר הטיעון אינו בלתי סביר, על כן אני גוזר על הנאשם 1 עונש של 9.5 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו – 25.12.08 וכן אני גוזר עליו 18 חודשי מאסר ע"ת שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה של אלימות כלפי אדם אחר שתוצאתה חבלה של ממש או מוות.
הנאשם 1 הוא בחור צעיר, משפחתו מחוסרת אמצעים, ועל כן יהיה קושי לגבות את הפיצוי שיוטל עליו. יחד עם זאת, יש מקום לגזור פיצוי סמלי בלבד ולו כדי להמחיש את האחריות שהנאשם קיבל על עצמו בעצם הודאתו באשמה, מבלי שיש בפיצוי זה לשקף כהוא זה את גודל האסון שנגרם למשפחתו של המנוח.
לאור זאת אני מטיל על הנאשם 1 לשלם למשפחת המנוח פיצוי בסך 15,000 ₪ שישולם ב- 15 תשלומים של אלף ₪ כ"א החל מ- 1.8.2010 ובאחד שלכל חודש שלאחריו.
חלקו של נאשם 2 קטן בהרבה, הוא לא היה שותף לדקירת המנוח, אולם, הגעתו של נאשם 1 למקום היתה בעקבות קריאתו של נאשם 2 ומעשיו של נאשם 2 בהמשך ששיבש הליכי המשפט וסייע לנאשם 1 להמלט, חמורים כשלעצמם.
אני גוזר על הנאשם 2 עונש מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים, החל מיום מעצרו – 25.12.08, וכן מטיל עליו שנה מאסר ע"ת שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירה של הדחה בחקירה או שיבוש מהלכי משפט. לנאשם 2 אין כאמור חלק בגרימת מותו של המנוח, ועל כן איני מחייבו לשלם פיצויים.