שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, אלכס קיסרי, דחה בקשה לתביעה יצוגית שהגיש סטודנט לשעבר נגד אוניברסיטת חיפה, משום שאינה 'עוסק', ולפיכך מוגנת מתביעות כאלו.
התביעה באה בעקבות החלטתה של האוניברסיטה לשנות את מנגנון גביית התשלומים מן הסטודנטים במהלך שנות הלימוד תשס"ו ותשס"ז (2007-2005). בשנים קודמות גבתה האוניברסיטה מן הסטודנטים, בנוסף לשכר הלימוד, שני סוגי תשלומים, תשלום עבור שירותים שהיא מספקת לכלל הסטודנטים כגון פרסום שנתון, הנפקת כרטיס תלמיד, שירותי מרפאה וספרייה ושימוש בתחנות מידע ממוחשבות ("דמי שירותים"), ותשלום עבור שירותים שמספקת אגודת הסטודנטים ("דמי רווחה"), כשתשלום זה מועבר במלואו לאגודת הסטודנטים עבור פעולותיה לטובת הסטודנטים.
בשנים שבהן מדובר איחדה האוניברסיטה את שני סוגי התשלומים לתשלום אחד ("דמי שירות כוללים") הנלווה לשכר הלימוד, ולא אפשרה לסטודנטים את מה שיכולים היו לעשות בעבר, היינו להימנע מתשלום דמי הרווחה. אמנם ניתנה לסטודנטים אפשרות לוותר על תשלום דמי השירות הכוללים, אך לא על תשלום דמי הרווחה בלבד. החלטת האוניברסיטה בדבר שינוי אופן גביית התשלומים עוגנה בהוראות המנהליות המתפרסמות מדי שנה כחלק מתקנון הלימודים.
על רקע זה עתר המבקש לאשר כייצוגית תובענה כנגד האוניברסיטה לסעד של פיצוי בסכום של מאה ותשעה ₪ לכל אחד מן הסטודנטים, בגין כל אחת משתי שנות הלימוד, עבור נזק שנגרם. הקבוצה, לפי הגדרתו, היא כלל ציבור הסטודנטים באוניברסיטה באותן שנות לימוד ובסך הכל הנזק שנגרם לחברי הקבוצה עולה, לפי הטענה, על שלושה מליון ₪.
"האוניברסיטה איננה עוסק והמבקש איננו צרכן, ולכך צריך להוסיף שהשכלה גבוהה איננה מצרך או שירות "הנמכרים" על ידי האוניברסיטה לסטודנטים. גם אם ההתקשרות שבין הסטודנט לאוניברסיטה היא התקשרות חוזית, והיא אכן כזו, לא נובע מכך שהתקשרות זו היא עסקה שחל לגביה חוק הגנת הצרכן", קבע השופט.
"מעבר לעובדה שטענות המבקש הן ברובן חסרות יסוד של ממש, קשה שלא לתמוה על העלאתן כמו גם על עצם הגשת הבקשה. המבקש אינו טוען, וברור שגם אינו יכול לטעון, שתשלומי דמי הרווחה שגבתה האוניברסיטה נשארו בקופתה ולא הועברו לאגודת הסטודנטים. משכך, קשה לראות על איזה בסיס יכול המבקש להעמיד את תביעתו שהאוניברסיטה תשלם לו, כפיצוי על נזק שהוא טוען לו, סכומי כסף שהועברו לאגודת הסטודנטים, למטרה שגם המבקש אינו טוען שהיא בלתי ראויה. כל אלה עושים את תביעתו של המבקש למופרכת ואפשר שגם לחסרת תום לב", הוסיף השופט שחייב את התובע בהוצאות משפט בסכום של 35,000 ש"ח.