מחקרן של פרופ' שפרה שגיא וד"ר ארנה לבינסון מהתכנית לניהול וישוב סכסוכים באוניברסיטת בן-גוריון, חושף הבדלים בתגובות החרדה בין קבוצות שונות בקרב היהודים והבדואים על רקע המצב הסוציו-אקונומי והשכלת ההורים. ככל שההורים עשירים ומשכילים יותר, הילדים היו חרדים פחות.
במהלך מבצע "עופרת יצוקה" סבלו המתבגרים היהודים, כמו גם הערבים-בדואים בדרום הארץ מחרדת מצב גבוהה יחסית (ממוצע של 2.5 בסקלה שבין 1-4) ורמות יחסית מתונות של סימפטומים פסיכוסומטיים.
רמות החרדה בדרום היו גבוהות מאלו שנמצאו בקרב מתבגרים יהודים וערבים בצפון בזמן מלחמת לבנון השנייה. מחקר חדש שערכו פרופ' שפרה שגיא וד"ר ארנה לבינסון מהתכנית לניהול וישוב סכסוכים באוניברסיטת בן-גוריון, חושף הבדלים בתגובות החרדה בין קבוצות שונות בקרב היהודים והבדואים על רקע המצב הסוציו-אקונומי והשכלת ההורים. ככל שההורים עשירים ומשכילים יותר, הילדים היו חרדים פחות.
לעומת הדמיון בין היהודים והערבים בתגובות החרדה, בתגובות הכעס בני הנוער הבדואים נמצאו גבוהים יותר מאשר המתבגרים היהודים. נראה כי רמות הכעס הגבוהות היו על רקע תסכול, בלבול, מבוכה וחוסר אמון בממסד אותן חוו תושבי הנגב הערבים באותה תקופה, על רקע המצב בו קרוביהם בעזה מותקפים על ידי הצבא הישראלי.
המחקר, אשר נערך במהלך מבצע “עופרת יצוקה” בקרב מתבגרים יהודים וערבים-בדואים באזור הדרום, בחן תגובות לחץ ודפוסי התמודדות של בני נוער בזמן נפילות הטילים.
השאלונים הועברו בקרב 138 מתבגרים בגילאי 12-18 יהודים (מבאר-שבע, אשקלון, אופקים ולהבים) ו- 84 מתבגרים בדואים (מרהט) שחוו נפילות טילים ביישובם.
במחקר נבדקו שלוש תגובות לחץ- חרדת מצב, כעס מצב ומצוקה פסיכולוגית הבאה לידי ביטוי בתסמינים פסיכוסומטיים. כמו כן נבדקו משאבי התמודדות אישיים, משפחתיים וקהילתיים.
המחקר יצא מתוך הגישה הסלוטוגנית (מקורות הבריאות), אשר מכוונת אותנו לחיפוש אחר הכוחות והמשאבים התורמים להתמודדות טובה עם מצבי לחץ. הכיוון המחקרי שמציעה הגישה הסלוטוגנית מדגיש את חשיבותם של משאבי ההתמודדות. אחד הגורמים החשובים שתורם להתמודדות מוצלחת עם לחץ הוא תחושת קוהרנטיות. זהו מושג המתאר תפיסת עולם, אוריינטציה קוגניטיבית המבטאת נטייה לראות בעולם מקום רציונאלי ולא כאוטי, אשר ניתן לניהול ואת החיים עצמם כבעלי משמעות.
במחקר נמצא כי בקרב הנוער הערבי-בדואי בנגב תחושת הקוהרנטיות נמוכה באופן משמעותי מזו של בני הנוער היהודים הגרים בשכנותם. כלומר, הם תופסים את עולמם כיותר כאוטי, פחות ניתן לניהול ומבטאים פחות מוטיבציה להתמודד עם הבעיות שהם נתקלים בהן. בקרב הנוער היהודי נמצאו רמות גבוהות יותר, אך היו גם הבדלים ברמות תחושת הקוהרנטיות על רקע מקום המגורים (למשל: להבים לעומת אופקים), רמת ההשכלה והסטטוס הסוציו-אקונומי של ההורים.
"נראה כי תנאי החיים והמצוקה בקרב האוכלוסיות החלשות בנגב (יהודיות וערביות) גורמים להתפתחות חלשה של גורם חיסון חשוב בהתמודדות עם לחץ כמו תחושת קוהרנטיות", קובעות החוקרות.
במחקרים של פרופ' שגיא ואחרים נמצא כי תחושת קוהרנטיות חזקה משמעותית מאוד בהתמודדות טובה, בעיקר במצבים כרוניים של לחץ (למשל, המצב בשדרות ובעוטף-עזה). נער/ה בעל/ת תחושת קוהרנטיות חלשה, תופס/ת את העולם ככאוטי, חסר משמעות וחסר משאבים ולכן יתקשה להתמודד כראוי, כשהתוצאות הן ביטויים של כעס, חרדה וניכור כלפי החברה.
מסקנות המחקר מלמדות כי יש צורך בתכניות התערבות בגיל צעיר – בעיקר במקומות וקהילות יהודיות וערביות בהם יש מצוקה כלכלית וחברתית קשה – על מנת לטפח ולחזק בקרב ילדים ונוער תחושת קוהרנטיות חזקה. התערבות מכוונת ברמה קהילתית היא אפשרית ונוסתה במקומות שונים בארץ ובעולם. אין ספק שהיא חיונית ביותר בכדי למנוע תופעות כרוניות של כעס, תסכול וניכור כלפי החברה.