ההיסטוריה היא אותה היסטוריה, אבל הבחינה שונה, כך קבעו היום שלושת שופטי בג"ץ, אילה פרוקצ'יה, מרים נאור וסלים ג'ובראן, אשר דחו את עתירתו של אברהם חדד, מורה להיסטוריה ומחבר ספרי לימוד בהיסטוריה, בחינוך הממלכתי דתי.
חדד טען בעתירתו, כי ההחלטה להקצות לפתרון בחינת הבגרות בהיסטוריה בחינוך הממלכתי 120 דקות, ואילו בחינוך הדתי להקצות 90 דקות בלבד, מהווה אפלייה פסולה, וזאת משום שבין הבחינות לא קיים הבדל מהותי ואף החומר לבחינה דומה במהותו. חדד טען עוד, כי החל משנת 2004 פנה מספר פעמים לגורמים שונים במשרד החינוך בדרישה לתיקון המצב, אך לא נענה או נענה בשלילה.
משרד החינוך, נגדו הופנתה העתירה, דחה את טענותיו של חדד, והבהיר כי ההפרש בין הזמנים המוקצבים לפתרון השאלונים נובע משוני בשאלונים עצמם, ועל כן מדובר בהבחנה מוצדקת, ולא בהפליה פסולה.
במשרד החינוך הוסיפו וטענו, כי קביעת הזמן המוקצב לפתרון שאלוני בחינות הבגרות הינו עניין המסור לשיקול דעתם הבלעדי של הגורמים המקצועיים, ואין מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטותיהם בעניין זה.
כאמור, דחו השופטים את עתירתו של חדד, וקבעו כי "השאלונים המשמשים לבחינות הבגרות בשני המגזרים שונים זה מזה הן במספר השאלות הכלולות בהם והן באופי ובסוג השאלות. אף אם החומר שנדרש לשם לימוד לבחינה הינו זהה".
"הנתונים אותם הציג המשיב (משרד החינוך – ש.פ) – והעותר לא הראה מדוע אין בידינו לקבל את טענותיו בעניין זה – שהשאלון במגזר הכללי דורש יותר זמן לפתרונו, ועל כן השוני בין המגזרים אינו פסול לכשעצמו. יתרה מכך, ההבדל בין השאלונים דורש שנראה כל אחד מהם כמכלול העומד בפני עצמו, אף ביחס לפרק הזמן המוקצב לפתרונו", הוסיפו השופטים.
חדד טען בעתירתו, כי ההחלטה להקצות לפתרון בחינת הבגרות בהיסטוריה בחינוך הממלכתי 120 דקות, ואילו בחינוך הדתי להקצות 90 דקות בלבד, מהווה אפלייה פסולה, וזאת משום שבין הבחינות לא קיים הבדל מהותי ואף החומר לבחינה דומה במהותו. חדד טען עוד, כי החל משנת 2004 פנה מספר פעמים לגורמים שונים במשרד החינוך בדרישה לתיקון המצב, אך לא נענה או נענה בשלילה.
משרד החינוך, נגדו הופנתה העתירה, דחה את טענותיו של חדד, והבהיר כי ההפרש בין הזמנים המוקצבים לפתרון השאלונים נובע משוני בשאלונים עצמם, ועל כן מדובר בהבחנה מוצדקת, ולא בהפליה פסולה.
במשרד החינוך הוסיפו וטענו, כי קביעת הזמן המוקצב לפתרון שאלוני בחינות הבגרות הינו עניין המסור לשיקול דעתם הבלעדי של הגורמים המקצועיים, ואין מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטותיהם בעניין זה.
כאמור, דחו השופטים את עתירתו של חדד, וקבעו כי "השאלונים המשמשים לבחינות הבגרות בשני המגזרים שונים זה מזה הן במספר השאלות הכלולות בהם והן באופי ובסוג השאלות. אף אם החומר שנדרש לשם לימוד לבחינה הינו זהה".
"הנתונים אותם הציג המשיב (משרד החינוך – ש.פ) – והעותר לא הראה מדוע אין בידינו לקבל את טענותיו בעניין זה – שהשאלון במגזר הכללי דורש יותר זמן לפתרונו, ועל כן השוני בין המגזרים אינו פסול לכשעצמו. יתרה מכך, ההבדל בין השאלונים דורש שנראה כל אחד מהם כמכלול העומד בפני עצמו, אף ביחס לפרק הזמן המוקצב לפתרונו", הוסיפו השופטים.