מדי יום חמישי בצהרים שם עו"ד יורם שפטל את נפשו בכפו ויוצא לשדר תכנית בעלת אופי ימני תקיף מתוך מעוז שמאל, רדיו 103FM. על תכניתו 'שפטל עצבני' שוחח עורך הדין שפטל ביומן ערוץ 7.
עו"ד שפטל, שהחל תחילה לשדר בערוץ 7, מסרב להגדיר את שידור תכניתו ככניסה ללוע הארי של השמאל. "אני לא חושב שיש שם ארי, אני חושב שיש שם בקושי כמה פודלים קטנים", הוא מתאר בשוויון נפש.
עורך הדין שפטל סבור שבניגוד לדימוי השמאלי של ציבור מאזיניו התל אביביים קיים דווקא רוב מוחלט של לפחות שני שלישים ממאזיניו המשויכים למחנה הלאומי. עם זאת הוא מציין שהסינון במערכת התכנית מונע מעלייתם לשידור של רבים מהמאזינים המסכימים עמו, וזאת בהתאם לרצונו שלו. לדבריו הוא מבקש להתעמת ולהתווכח ומכך הוא נהנה הרבה יותר מאשר מקבלת הסכמות וטפיחות על השכם. כיוון שכך רבים מתומכיו כלל אינם מגיעים לשידור.
להערכתו אחוזי ההאזנה לתכניתו גבוהים דווקא בשל היותה בעלת אופי ציוני. ומדוע, אם כן, מרבית השדרנים נוטים שמאלה? אין לשפטל פתרון לתעלומה הזו בעיקר כיוון שמדובר ברדיו פרטי. הוא קובע שבערוצים הממלכתיים השתלטו אנשי השמאל על הועד המנהל ובדרך זו הם משתלטים על התכנים. לעומת זאת הוא אינו מוצא סיבה דומה בערוצים פרטיים.
באשר לבוטות דבריו בהם הוא תוקף את אנשי השמאל העולים לשידור אצלו, אומר שפטל כי למרות שדבריו בוטים הם אינם ברוטאליים מדי כפי שקורא אצל עמיתיו לתחנה. "אני עדין ביחס ללשון הביבים של מגישים מהשמאל", הוא קובע.
במסגרת שידוריו עושה שפטל שימוש לא פעם בנתונים ועובדות היסטוריות הפורכות את הטיעונים המועלים נגדו. האם זו הדרך היחידה להתווכח עם השמאל הישראלי? שפטל כלל לא בטוח. הוא מציין שאמנם ראוי שכל מי שמנהל ויכוח בנושאים ציבוריים מדיניים יהיה בקי בפרטים, אך "כדי להדוף את הקשקשת של השמאל לא תמיד צריך לנבור בנבכי ההיסטוריה. מספיק להיות מודע לפתרונות השלום של השמאל שהכניס ארבעים אלף רוצחים מזוינים ברמייה שכאילו הם יאבקו בטרור בלי בג"ץ ובלי בצלם. זו הרי תיאוריה מגוחכת והשמאל למרבה החוצפה מכנה את עצמו מחנה השלום במקום 'מחנה הדמים' ".