בחפירות הנערכות בירושלים ברחוב שמואל הנביא לפני הקמת בניין מגורים, נחשפה מחצבה עתיקה משלהי ימי בית שני (בת כ-2,030 שנה), המשתרעת על שטח של כדונם. את החפירות מנהלים ד"ר עופר שיאון ויהודה רפיאנו מרשות העתיקות.
להערכת ד"ר שיאון "גודל האבנים הגדול (עד 3 מ' אורך על 2 מ' רוחב X עד 2 מ' גובה) מעיד על אפשרות סבירה כי האבנים הגדולות שנחצבו באתר יועדו לבניית מפעליו המפוארים של הורדוס בירושלים, ובהם כתלי בית המקדש. נראה כי במחצבה עבד מספר רב של פועלים, כאשר באתר נחצבו אבנים בסדרי גודל שונה: ראשית נחצבו אבנים קטנות, ולכשיושר השטח, נחצבו האבנים הגדולות. את האבנים חצבו באמצעות יצירת "תעלות ניתוק" רחבות שסומנו בעזרת אזמל שמשקלו כ- 2.5 ק"ג. לאחר יצירת התעלות, נותקו האבנים ממקומן בעזרת פטישים ואזמלים".
"ממקורות היסטוריים ידוע, כי לצורך בניית המקדש ומפעלים אחרים שבנה הורדוס, דוגמת ארמונו, נדרשו מאות אלפי אבנים בגדלים שונים – רובן במשקל 5-2 טון", אומר ד"ר שיאון. "מידות האבנים שנחצבו במחצבה שנחשפה, מתאימות לכותלי בית המקדש. הקטע הגדול שנחשף הינו למעשה חלק קטן ממחצבות ענק שהתפרשו על כל המדרון - ממוסררה ועד סנהדריה. היום, עם חשיפתה של מחצבה זו, ניתן להיווכח בעוצמת מפעל הבנייה כפי שמתואר בכתבים ההיסטוריים: יוסף בן מתיתיהו כתב כי לפני שהורדוס בנה את בית המקדש, הוא הניח את התשתית לכך: חציבת אבני בית המקדש ארכה 8 שנים תמימות. בית המקדש עצמו נבנה בתקופה קצרה יחסית של שנתיים. עם חשיפת המחצבות בסנהדריה וברמת שלמה, ברור שהורדוס חצב מהקרוב לבית המקדש, אל הרחוק: קודם הוא מיצה את האבן ברכסים הקרובים, ולאחר מכן פנה לחצוב באזורים מרוחקים יותר”.
לדברי ד"ר שיאון, "עולם ה'היי טק' של אותם ימים התמקד בדרכי החציבה, ההעברה והניוד של אבנים. מהמקורות ההיסטוריים עולה שהורדוס הכשיר יותר מ-10,000 אנשים לעסוק במלאכה זו: הם הכשירו דרכי מעבר ראויות, ואז העבירו את אבני הענק בדרכים מגוונות - על גופי עץ שהתגלגלו, בהובלת גמלים ושוורים, על עגלות שבנו ועוד".
ברשות העתיקות מדווחים עוד כי בין הממצאים שנחשפו בחפירה ברח' שמואל הנביא נמצאו גם טסי המתכת (המכונים לחיים), שנועדו לנתק את האבנים מסלע האם, ומטבעות וחרסים משלהי ימי בית שני (המאה הראשונה לפני הספירה).