נערות משבט בני המנשה, המתגוררות בקרית ארבע, הפיקו סרט על קשייהן של עולות צעירות בארץ, במסגרת פרויקט "סרטים מהחיים". הקרן לידידות בראשות הרב יחיאל אקשטיין השקיעה בפרויקט כ-2.5 מיליון ₪.
בישראל חיים מאות אלפי ילדים ובני נוער, המתמודדים עם מצוקות חברתיות שונות. הקרן לידידות, בראשות הרב יחיאל אקשטיין, מובילה בשיתוף עמותת לה"ב וערוץ הילדים את פרויקט "סרטים מהחיים", במטרה לתמוך באוכלוסיה צעירה זו, על מנת לתת מענה לקשייהם ולמצוקותיהם. הקרן לידידות תומכת בשנים האחרונות בפעילות זו בסכום של כ-2.5 מיליון ₪.
הרב יחיאל אקשטיין, נשיא הקרן לידידות אומר כי "פרויקט מרגש זה מאפשר לנו לסייע לבני נוער בכל הארץ ולעולים צעירים בפרט להתמודד עם קשייהם ועם בעיותיהם החברתיות ובכך לתרום לחיזוק חוסנה החברתי של ישראל, ההולם את חזוננו".
אחת הקבוצות בפרויקט מורכבת מנערות משבט בני המנשה. בני המנשה הם למעשה בני שבטים בצפון מזרח הודו על גבול מיאנמר בורמה, המזהים עצמם כיהודים. על פי המסורת המועברת בין הדורות בשבטים אלה, הם צאצאי שבט מנשה, מעשרת השבטים שגלו מארץ ישראל בסוף תקופת בית ראשון במאה ה-8 לפנה"ס. כמה מאות מהם עברו בפועל גיור אורתודוקסי ואלפים המירו את דתם ומחכים להתגייר.
כיום בקריית ארבע ישנו ריכוז אוכלוסיה של בני מנשה, ביניהם משפחותיהן של הנערות המשתתפות בפרויקט. התכנים המרכזיים שעלו בקבוצה עסקו במצוקות ובדילמות חברתיות שלהן כעולות חדשות או כבנות למשפחות עולות. הסיפורים של הקבוצה והנושא המרכזי עימו התמודדה מגולמים בתסריט שנכתב על ידי הבימאי בשיתוף עם המשתתפים.
במסגרת הפרויקט, פועלות שש קבוצות צעירים מרחבי הארץ, המונות כ-15-25 בני נוער בסיכון, בגילאי 10-13. בני הנוער מגיעים לסדרה של 10 מפגשים שבועיים, המונחים על ידי מנחה דרמה ובימאי/ת קולנוע. במפגשים אלה, נפתח צוהר אל עולמם של בני הנוער, כשהמנחים מעודדים אותם להביע את מצוקותיהם ולספר את סיפורם האישי. המנחים שימוש בסימולציה ובמשחקי דרמה שמטרתם העלאת תכנים אישיים, המעובדים לידי תסריט מקורי, המצולם בשני ימי צילום חווייתיים. סרטים אלה יוקרנו בהקרנה חגיגית בסינמטק תל אביב וישודרו בערוץ הילדים בלווין.
תקציר הסרט: "מכתבים לסבתא"
עטרה בת ה-12, עלתה מהודו עם הוריה ואחותה לפני כשנה.
עטרה מקבלת חבילה מסבתה שגידלה אותה אך נשארה בהודו. בחבילה מצלמת וידאו איתה עטרה אמורה לספר לסבתה על חייה בארץ, וחוויותיה. אך עטרה לא רואה יופי בחיי היום יום שלה. היא מתביישת בקרוואן הקטן בו הם חיים, בקשיים הלימודיים שהיא חווה כעולה חדשה. ואפילו את המצלמה, המתנה הענקית שהיא קיבלה, היא לא ממש יודעת איך להפעיל. היא מסתובבת ללא מנוח בחיפוש מה לצלם ומתגברת על הקושי בעזרת חברתה אסנת. עטרה מספרת לאסנת שהיא הייתה רוצה לספר לסבתה סיפור שישמח אותה, שיגרום לסבתה להתגאות בה. אך עטרה לא גאה במה שיש. אסנת חברתה אומרת לה שתמיד אפשר להמציא, מה שלא טוב מספיק במציאות אפשר לשנות. וכך מתחיל מסע לחיים של אחרים. הבית של מוריה הופך להיות הבית של עטרה, אוטובוס ההסעות הופך להיות הרכב הפרטי של המשפחה, פינת החי היא הגינה. ותעודת ההצטיינות של אורה הופכת להיות הצלחתה הלימודית של עטרה.
החיים המושאלים לא יכלו להיות יפים יותר אך בזמן שהיא מכינה את סיום הסרט לסבתא -מופע עם החברות, המצלמה נשארת מאחור בבית. אחותה יעל רואה את הסרט שעטרה צילמה, מתעמתת איתה ומראה לה שכל התחלה היא קשה, אבל שהקושי לא שווה בושה, ולא שווה שקר ושיש בפשוט ובקטן המון יופי.
ועטרה מתחילה את הסרט מחדש מזווית קצת אחרת…