נכדו של הרב נריה, הרב אריאל בראלי, דיין בבית הדין לממונות בשדרות ורב בישיבת ההסדר בעיר, תוקף את ההחלטה הצה"לית להגדיר את הפעילות התרבותית בצבא כפעילות צבאית לכל דבר וכזו המחייבת את כלל החיילים. לדבריו קביעה זו היא "חוסר רגישות והתעלמות בוטה מהעולם התרבותי של בני הישיבות המשרתים בצבא!".
הרב בראלי סבור כי בתכנון מראש ניתן להפיק אירוע המקובל על כלל החיילים. לכן, בקשתו של הרב הצבאי הראשי להתחשבות מוצדקת ונכונה במצב הנתון. "הרמטכ"ל דוחק אותנו, המחנכים, לפינה. מצד אחד אנו מודעים לחשיבות של הגיבוש הפנימי בין החיילים, מנגד הדרך שנבחרה אינה מתיישבת עם דרך התורה, שכן נפסק בהלכה "קול באשה ערווה" ומדובר על זמר של נשים".
בדבריו מציין הרב בראלי כי קיים סוג של פתרונות הלכתיים המיועדים למצבים מיוחדים בלבד. ישנם פתרונות המיועדים לשעת חירום או למצב כלכלי קשה, אולם ההדרכה ההלכתית הקבועה היא שונה. אשר על כן "במצב הנתון, האם אנו רשאים לנהוג באופן קבוע על פי התרים הלכתיים המיועדים לשעת הדחק? זו שאלה גדולה המצריכה לקיחת אחריות מצד גדולי הרבנים. ברור שהמגמה החינוכית שלנו היא לדאוג לכך שלא נגיע לשאלה זו ונוכל לקיים את ההלכה ככתבה".
בהתייחסו לפירסומי רבנים שונים הקוראים לנקוט בגישה המקלה כנורמה קבועה אומר הרב בראלי כי "דעה זו על מנת שתהיה לגיטימית חייבת לקבל הסכמה רחבה של גדולי הרבנים העומדים בראש הציבור. בנוסף, דעה זו אסור לה שתישמע ברבים. הרי במישור הרוחני כולנו שואפים להגיע למצב שבו ניתן לקיים פסק הלכה ללא הזדקקות למצבי דחק. הפרסום ברבים, מחבל במאמצים הגדולים שלנו לרומם את הציבור ולשאוף לשלמות בנושא הטהרה והקדושה".
הרב בראלי מזכיר את ניסיון העבר של סבו, הרב משה צבי נריה זצ"ל, וציין כי כאשר הצטרף ל"בני עקיבא", היו ריקודים מעורבים של בנים ובנות. "הוא לא נמנע בשל כך לפעול עם הנוער, אבל בסבלנות מרובה רומם אותם עד שהריקודים התבטלו, כך היה כאשר עודד אותנו להשתתף בסניף הנפרד לבנים ובנות ברובע היהודי בירושלים".
"לסיכום, נאמר בקול רם וברור ההלכה אוסרת עלינו לשמוע קול שירה של נשים", חותם הרב בראלי את דבריו.