מחקר חדש של ד"ר צבי רייך מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון מגלה כי העיתונאי הישראלי מסתמך על כ-30% פחות מקורות מידע מעמיתיו במערב. בעוד הכתב הישראלי מסתמך על כ-2.6 מקורות בממוצע לידיעה, עמיתיו במערב מסתמכים על כ-3.5 מקורות ובמקרים מסוימים אף יותר. הספר ובו פירוט ממצאי המחקר יושק ביום שני הקרוב, בערב עיון באוניברסיטת בן-גוריון.
הספר מתאר כיצד עיתונאים בישראל משיגים את המידע החדשותי, על סמך שיטת מחקר חדשנית, שתוכננה כדי לגבור על מחסום החיסיון, שלא אפשר עד כה להשיג נתונים שיטתיים על זרימת המידע בין מקורות ועיתונאים. המחקר המתואר בספר בדק את הפקת החדשות בקרב כתבים מתחומי סיקור שונים בעיתונים ידיעות אחרונות, הארץ ומעריב. מחקר-המשך בחן גם את דפוסי העבודה בארגונים המובילים ברדיו ובעיתונות המקוונת.
בין הגילויים הנוספים בספר:
רוב הידיעות אינן יזומות על ידי העיתונאים: המידע הראשוני אודות 70% מהידיעות מגיע ביוזמת מקורות, אבל איסוף המידע לאחר מכן נעשה ב-70% ביוזמת העיתונאי. היוזמה אם כן היא בידי המקורות ובידי האירועים שעליהם הם מדווחים. אנשי יחסי ציבור ודוברות מעורבים פחות מכפי שמקובל לטעון. מצד אחד הם אמנם נוגעים בכשני שלישים מהידיעות החדשותיות, אבל חלק גדול מהנגיעות הללו הוא טכני. למעשה, רק בכ-40% מהידיעות הם תורמים את המידע הראשוני ורק ב-30% את מגעי איסוף המידע, המרכיבים את הידיעות המתפרסמות. פחות מרבע מהמידע נאסף בנוכחות פיסית של העיתונאי בזירת אירועים או בראיון פנים-אל-פנים. כל יתר המידע מושג באמצעים טכנולוגיים שונים. הבולטים מביניהם הם הטלפון והטלפון הנייד, כשהאינטרנט נותר מקור חדשותי זניח, בניגוד להערכות הנלהבות.