מהומת החניונים הירושלמית נמשכה גם בשבת האחרונה, אולי להפתעתם של מי שהקשיבו להצהרות גורמים בחברה החרדית שהקפידו לדבר על אופי אחר של המאבק, אופי שקט יותר ונטול אלימות.
לעומת הצהרות ההרגעה הללו לוו ההפגנות בשבת האחרונה ביידוי אבנים, ניסיונות פריצת מחסומים ועימותים עם שוטרים. ניתן היה לשער שאלו יהיו פני העימותים בשבת זו בעיקר לנוכח פרסומים פנימיים שהופצו בקרב העדה החרדית ובעיקר בקרב אנשי קהילת סאטמר, פרסומים שגייסו למאבק את הרב עמרם בלוי שנפטר לפני למעלה משלושים שנה ונודע במאבקיו חסרי הפשרות במדינה וברשויותיה. זאת תוך שיום הזיכרון לפטירתו, שחל ביום רביעי האחרון, יום ט"ו תמוז, מנוצל היטב לפרסום והפצת הדברים.
בקונטרס ארוך ומפורט שהוצא לאור לזכרו תוארו תוך כדי פלפול ודיונים פרשניים מאבקי השבת מהעבר. כמו כן רשימות מאבקים החל מעקירת קברים וכלה במשחקי כדורגל בשבת. את הקונטרס מלוות נאצות וחרפות כלפי המדינה ומוסדותיה, כלפי רבני הציונות הדתית ובראשם הרב קוק זצ"ל. כמו כן תוקפים שם בחריפות את עסקני הציבור החרדי על עצם השיח והשיג עם נציגי המדינה הציונית.
הקונטרס מציג דוגמאות לעמידה תקיפה מול נציגי המדינה ומוסדותיה, אך מימי טרום הקמתה, כל זאת כדי להוכיח את התוקף והחריפות בה יש לקיים את המחאה. אחת הדוגמאות מובאת בסיפור הבא: "כששמע רבי זעליג צוובנר ז"ל שאחד מבניו ניתן למכים ודמו ניגר כמים על מחאתו ליד קלפי לבחירת ועד לאומי (הוא בית הוועד להנהגה הציונית קהילתה ורבניה) רץ מהרה למקום הוא לא למען הצילו מידם כהבנת הרואים אלא לומר לו: פה תעמוד כי לכך נוצרת".
דמותו של רבי עמרם בלוי מובילה את הקונטרס כולו והוא מתואר כיצד עמד "כשליח ה' יתברך שאמר 'הנני מילדותו עד יום פטירתו", ובין הסיפורים מתואר כיצד נכנס לתוככי מגרש כדורגל "בודדותו לא החלישה אותו. יחידי קפץ בקריאת שמע ישראל בין ה-22 'מות יומתניקעס' במשחק כדור רגל..."
"לרבי עמרם ז"ל לא הייתה המחאה כשלעצמה סוף התכלית", מבואר בקונטרס "אלא עניינו היתה כבוד הי"ת וקידוש שמו... העניין של רבי עמרם ז"ל היתה מלחמה לשם מלחמה, למען הי"ת ותורתו", נכתב תוך שמאבקיו מתוארים בהירואיות כמלחמת מעטים נגד רבים. עוד מסיפורי הקונטרס גם מאבקו נגד חברת תנובה, מאבק שהוביל אותו לשפוך מזון שהובא לתלמידות בית חינוך לבנות, מוסד חרדי, אך בשם המאבק בתנובה הפך רבי עמרם בלוי את כדיהם וקערותיהם, כל זאת כדי שלא ליהנות ממזון שמגיע מידי הציוניים.
בקונטרס מתוארת בין השאר שליחותם של תלמידי הרב בלטמן בתלמוד תורה תורה ויראה למשימת הורדה וקריעה של מודעות דרשותיו של הרב הרצוג, זאת תוך חירף וגידוף שמו, וכן הלאה וכיוצא באלה.
את חומרת המחאה מתארים כותבי הקונטרס ברמה שתבהיר את מחאתם כלפי האומות כול, ועל כן אין להסתפק במחאה על פי גדריה התורניים, "ומובן שאינו עניין למה שחונכנו למחאה בפומביות ופרהסיא", נכתב בקונטרס ומבואר שלא ניתן לצאת ידי חובה בנזיפה והכאה בלבד. "ומי פתי לחשוב שאפשר לדבר בנחת ובלי הרגשה"
הקונטרס נחתם בקריאה להידבק באורחותיו של רבי עמרם ובאורחות חבריו במאבק נגד פתיחת החניונים. נראה שקריאה מוקדמת בקונטרס הייתה מעניקה לאנשי העירייה והמשטרה תמונה מעט יותר מדויקת מהצפוי להתרחש בשבת האחרונה.