"במלחמת לבנון השנייה היו הישגים והצלחות, ליקויים וכישלונות, כמו בכל מלחמה קודמת. מהלך התחקירים היה נוקב ועמוק. הרבו לדבר על כישלונות מערכתיים ואישיים והיו כאלה, אך מיעטו לציין את ההישגים. שורר שקט, זו עובדה. הנפיצות היא סוג של הערכה. המזרח התיכון כולו נפיץ. איכותה של הערכה זו שנשמעת ע"י גורמים רבים. כמו התחזית שהחיזבאללה ינצח בבחירות, או שהשקט לא ישרור אפילו חודשיים", אמר.
"שורשיה של 2006 נטועים במאי 2000. הנסיגה החד צדדית הייתה נכונה. הבעיה הייתה מדיניות אי פעולה שאומצה אחריה. תוצאתה הייתה תגובה מהוססת על מעשי טרור בגבול. זאת בניגוד להצהרות אחרי מאי 2000. החל מהצהרות ומעשים לאחר חטיפת החיילים באוקטובר 2000. תגובותינו המהוססות נלמדו ע"י החיזבאללה. הוא המשיך להלך על הסף כמו אדוניו האיראנים בנושא הגרעין, תוך שהוא מצליח להרדים אותנו בתהליך איטי ושיטתי. ארגון טרור וגרילה שאחז את תושבי הצפון וחיילי צה"ל במוצבים כסוג של בני ערובה", אמר.
חלוץ הדגיש כי אינו רואה את מלחמת לבנון השנייה ככישלון, "דרך הפעולה התגבשה אצלי לאורך זמן. היא לא נולדה ביום החטיפה. הרעיון היה באמצעות פעולה מעבר לצפיות לדחוק את החזבאללה מעבר לפעולה כזו. אפשר היה להמשיך לטמון את הראש בחו"ל. אפשר היה להמתין. במציאות של אז, לא הייתה מאושרת ומתממשת תגובה מאוחרת. גם היום הייתי חוזר וממליץ על אותו דפוס פעולה. פעולה רחבה באש שלוקחת בחשבון גם מהלך קרקעי. ההחלטה של ממשלת ישראל ב 2006 הייתה נכונה וצודקת".
חלוץ הוסיף "היציאה למלחמת לבנון השנייה הייתה מול מטרות מוגדרות מראש ומוגבלות. היה לנו ניסיון לשנות את המציאות הפוליטית בלבנון. הישג אחר היה דורש פעולה אחרת שהיה גורם לנו להתבוסס שוב בבוץ הלבנוני. עמדתי להתייחס ללבנון כמקשה אחת – לא התקבלה. היו מקרים שלא הצלחתי לשכנע את הדרג המדיני למלחמה".
יחד עם זאת מנה חלוץ מספר טעויות, "לא גייסנו מילואים במועד המתאים על מנת ליצור איום בפעולה קרקעית ליקויים בשיח בין דרגי הפיקוד הזנחה מתמשכת של רמת הכשירות של הדרג הלוחם מוכנות העורף האזרחי על כל רשויות השונות בכללים של צה"ל. רמת ציפיות גבוהה".
לדבריו המטרות שהוצגו ואושרו: העמקת ההרתעה הפסקת הטרור מתחומה הריבוני של לבנון על ישראל פגיעה משמעותית בחיזבאללה שליטה ביטחונית בדרום לבנון של הממשלה הלבנונית הפעלת לחץ על החיזבאללה להשבת החטופים. חשבתי שלא ניתן להשיב את החטופים באמצעות כוח. לשמור על סוריה מחוץ ללחימה. בהקשר לתוצאות אחרי שלוש שנים, בואו נבחן את התכלית האסטרטגית. אני לא משתמש במילה ניצחון על מנת שלא לברוח מהביקורת שבחלקה הייתה צודקת. עם כל הכבוד לאלה שישבו ביציע, לא כל מה שנאמר היה על בסיס מקצועי. היו גם סיבות אחרות ולא אכנס אליהם".
"חיזבאללה חטף מכה חסרת תקדים. גם לנו היו נפגעים. החיזבאללה לא יושב על הגדר. מערך הרקטות הושמד, העורף הלוגיסטי נקבע, רובע דחאייה נפגע קשות. הממשל הלבנוני פרש את חייליו בדרום לבנון בנוסף לחיילי הכוח הרב-לאומי".
"לסיום דברי אבקש להעיר הערה. מלחמת לבנון השנייה וכמוה עופרת יצוקה הפכו עם סיומן למלחמות עבר שלא יחזרו. הלקחים והמסקנות צריכים לשמש כמנוף להתקדמות לעתיד, להשתנות באופן מתמיד ולהתרחקות מקיבעונות. כך נתמודד בעתיד עם מצבים שטרם ראינו".