ביום עיון בנושא מלחמת לבנון השנייה שנערך היום (ראשון) במכון למחקרי ביטחון לאומי – INSS אמר סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף במיל' משה קפלינסקי, כי לצה"ל היה הישג חסר תקדים בהתמודדות עם טרור המתאבדים בתוך ישראל בשנים 2003-2006 אך היה לזה גם מחירים. "בסוף שנת 2002 מינוי אותי לאלוף פיקוד מרכז. חומת מגן אפשרה לנו שינוי דפוסי הלחימה בטרור. שינינו דגשים וביצענו פעולות כירורגיות על חשבון פעולות במאסות גדולות", אמר.
"עשינו עוול למפקדים שלנו במלחמת הלבנון השנייה עם הגדרות "הפלאזמה". אני יכול להפנות אתכם לדיונים בצה"ל על מיקומו של המפקד בזמן המלחמה. בתקופה שבו הצלחנו לנצח את טרור המתאבדים הפלשתינאים, הכוחות עשו 10 חודשי תעסוקה מבצעית. לא הצלחנו לגשר על הפער באימונים גם בגלל מגבלת המשאבים. בתחילת 2003 - דוממנו טנקים ומטוסים, קיצצנו משרות של אנשי קבע. הצבא הגדיר קו אדום ומעבר לכך נדרש לקיצוצים של מאות מיליוני דולרים. כמות הכסף היא לא הבעיה אלא דרך הקיצוץ. כאשר על הצבא נדרש ביוני לקצץ חצי מיליארד שקלים, לא נשאר הרבה לעשות קיצוץ. מה שאפשר לקצץ זה גיוס מילואים, רכש של מלאים, קיצוץ באימונים. הלחימה בטרור וקיצוצים בתקציב הביטחון הובילו לכך שהצבא הגיע למלחמת לבנון לא מוכן", הדגיש.
קפלינסקי ציין כי יש יחידות מילואים ש-6 שנים לא עשו אימון, "הצבא לא פיתח את השפה המבצעית מספיק טוב. הכתובות היו על הקיר יכולנו לראות ב 2004 בתרגיל מטכ"לי גדול. גם שם היו ניסיונות רבים להכרעה דרך הפעלת אש, צצו הניצנים של שפה לא ברורה. חוסר האימונים המסודרים לא אפשר לנו בתוך הצבא לחשוף את הליקויים ולתקנם במהלכים סדורים. למרות מה שאמרתי אני רוצה להגיד קטגורית שאין דרך להצדיק את הדרך שבה פעלנו. גם בתנאים האלה היינו מחוייבים לעשות טוב יותר ולסיים את המערכה הזו בצורה הרבה יותר מוסדרת", אמר.
על טעויות המלחמה אמר משה קפלינסקי "שגינו כמפקדים שלא הצלחנו לשנות את התפיסה הכללית גם של הממשלה, של הציבור, בעיקר בתוך הצבא פנימה – שאנחנו נמצאים במקום אחר – במלחמה ולא בהמשך של הפעילות השוטפת. בלבנון כל הזמן אמרנו שאנחנו במבצע (ולא במלחמה), בעופרת יצוקה בדיוק ההיפך. היו ניסיונות לשנות את התפיסה שלא צלחו. היינו מחויבים לעשות גם דברים מוחשיים. אי גיוס המילואים, נהלי עבודה, אי פתיחת עמדת פיקוד קידמית חדשה, חלוקת גזרות בתוך פיקוד צפון, אופי הפקודות – לא היה שינוי. לא הגדרנו מצב חירום בעורף. במקומות שבהם יכולנו להשתמש בכלים שימשיכו לכולנו שאנחנו נמצאים במקום אחר. פיספסנו והתוצאה היא שחלקנו נשארו בפלאזמות, לא הגדרנו משימות בצורה נכונה, ולמטה זה איפשר לפעמים לפגוע בערכים כמו "דביקות במשימה". אם היינו מגדירים נכון את המשימות ומשנים את ה mindset מפקד אוגדה לא היה מנסה לשנות את הפעולה. כשלנו באי חתירה לקיצור זמן המערכה. נטלנו לעצמנו יותר מידיי חופש בהערכת זמן המערכה. לא הערכנו את התנהגות העורף. החיזבאללה כן הבין. כשלנו בניתוח של מה שיעשו לנו האמריקאים. חיכינו שהם יעצרו אותנו. תפיסה שגוייה שלא נתחה נכון את הצרכים של האמריקאים. אנחנו התנהגנו מפחד האמריקאים. אני חושב שיכלנו לעשות".
עוד אמר כי "יכולנו להגדיר את מנגנוני הסיום כבר בתחילת הדרך. לא עשינו את זה. היינו צריכים להחליט מוקדם יותר על המהלכים הקרקעיים ולעשות זאת בצורה נחרצת יותר. אי גיוס המילואים מייד בהתחלת המערכה. לצבא יש תוכנית לגשר על חלק מהפערים ולהכניס את יחידות המילואים טוב יותר למלחמה. אנחנו וויתרנו על הדבר הזה. גיוס מילואים הוא נשק מרתיע וגם אמצעי שיכול לחולל מהר יותר את מנגנוני הסיום. תמיד תהיה הדילמה. לא להיכנס למהלכים בצורה מתגלגלת. נכנסנו למלחמה ללא תוכניות אופרטיבית לזירה הזו. זהו גורם מכריע. רק ככה אפשר להיות מוכנים למלחמה. כשאין את הדבר הזה השיח נהיה לקוי בין הדרג הצבאי למדיני. לא מבינים את תפיסת הפיקוד והשליטה. בתוך הצבא היו לזה השלכות בעייתיות. יוזמה , התקפיות ודבקות במשימה – היו חסרים לנו".
לדבריו היו גם השגים למלחמה. "אחד הדברים החשובים היו שהיא הוותה לנו קריאת התעוררות, לצה"ל ואני חושב למדינה כולה. הייתה לי הזכות להיות סגנו של חלוץ כשהוא הטיל עליי לבצע את התחקיר על מה שדרוש תיקון בצבא, ולהעביר אותם לרמטכ"ל הנוכחי גבי אשכנזי. היה תהליך מרשים וחסר תקדים להבנתי, בעומק, במקצועיות ובבגרות באופן שבו הצבא חקר את עצמו והפיק לקחים. רא"ל אשכנזי אימץ את הכלים ואנחנו רואים היום מהלך מרשים מאוד של פעולה אינטנסיבית ליישום ולתיקון של הדרוש תיקון. חלק גדול ראינו כבר במבצע עופרת יצוקה. ישבתי בבית והסתכלתי על המבצע דרך מסכי הטלוויזיה. היה גאווה לראות את היישום של מה שלמדנו שם וכיצד זה בוצע. הצבא נכנס עם תוכניות מוכנות ומתורגלות. הכשירות של הציוד היה טוב. השילוב בין גורמי הפעלת הכוח ועוד ועוד ראויות לציון".
הוא ציין כי "בניגוד לצבא, אני לא בטוח באנדרסטייטמנט שכלל המערכות במדינה הפיקו את הלקחים ותיקנו את הדרוש תיקון. לא היה שינוי מהותי בשיח בין הדרג המדיני והצבאי, הגדרת המטרות לא הייתה ברורה. זו חובתנו בשל המלחמה ההיא להסדיר יותר את המערכות. גם בתוך הצבא. לא לחשוב שעופרת יצוקה היא התגלמות היישום של כל הלקחים.האתגר של המפקדים, הוא להמשיך את יישום הלקחים גם אחרי ההצלחה בעופרת יצוקה. הרבה יותר קשה לתקן אחרי הצלחה מאשר אחרי חוסר הצלחה".
לדבריו, "הצבא והמדינה נמצאים במקום אחר אחרי מלחמת לבנון השנייה. בגלל מה שאנחנו למדנו, הזכירו לנו, התהליכים שבוצעו בצבא אחרי זה. אם נידרש למלחמת לבנון שלישית התוצאות תיהנה אחרות לגמרי. אין לי ספק שהצבא ידע לעשות את הדברים טוב יותר. האתגר של כולנו הם להתמודד עם שאר האתגרים של הצבא. איראן מעל לכל. נצטרך לדעת ביעילות הרבה יותר טובה להתמודד עם השלוחות של איראן כאן קרוב אלינו".