שופטת בית המשפט השלום, רבקה פרידמן- פלדמן, הרשיעה הבוקר (שלישי) את השוטר דודו אדרי בתקיפה הגורמת חבלה של ממש. אדרי הורשע כי בעת הפינוי בעמונה רמס את יהודה עציון תושב עפרה תחת פרסות הסוס שלו.
אדרי עצמו מושעה מתפקידו בחיל הפרשים עד לסיום משפטו – זאת בעקבות עתירה לבג"צ שהגיש נגדו לפני כשנתיים ארגון זכויות האדם ביש"ע.
באירגון זכויות האדם ביש"ע אמרו בתגובה כי "דבריו של הפרש דודו אדרי ש"בעמונה היתה מלחמה" ושהוא פעל בהתאם לרוח המפקד חמורים מאוד. על השוטרים לזכור את הכלל החשוב: אין שליח לדבר עבירה, משחלפו הימים בהם מפגיני הימין היו למרמס בלא שאיש יתן את הדין".
"אני קובעת כי הנאשם לא עשה נסיון למנוע פגיעה במתלונן, הוא לא הסיט את סוסו ולא ניסה לעצור מבעוד מועד. אני קובעת כי אילו לא רצה הנאשם לפגוע במתלונן, לא היה דוהר לעברו ולפחות היה עוצר קודם שהגיע אליו. בין שמדובר בכוונה לדרוס את המתלונן ובין שמדובר באדישות כלפי התוצאה - התוצאה היתה צפויה ובלתי נמנעת", כתבה.
"פיזור הפגנות, בעיקר הפגנות פרועות ואלימות, כזו שהיתה בעמונה, מחייב לעיתים שימוש באמצעים שונים ובהם שימוש בכח - בין בגז מדמיע, בין בזרנוקי מים, בין תוך הדיפת המפגינים ובין תוך שימוש באלות. כך גם לעיתים תוך שימוש בסוסים, שיש בהם כדי להבריח את המפגינים מהמקום. אין ספק שלעיתים, בעת פיזור מפגינים הנוהגים באלימות כלפי שוטרים, ישנם נפגעים גם מצידם של המפגינים. שימוש בכח סביר ובמידה שאיננה עולה על הנדרש, מותר במקרה שהמפגינים אינם מותירים בידי המשטרה דרך אחרת. הכל, כאמור, במסגרת הסבירות וההכרח ושלא מעבר לנדרש".
"בעניננו - משמיעת הראיות עולה כי פעולתו של הנאשם כלפי המתלונן, היתה בגדר שימוש בכח בלתי סביר. לא מדובר בפעילות במסגרת פיזור מפגינים אלימים. לא היה מדובר גם בפעילות הקשורה ישירות בפינוי המתבצרים במאחז. אני מקבלת את גירסת עדי התביעה באשר לנסיבות עמידתם במקום - אין מדובר בחלק מהמפגינים שתקפו את השוטרים, אלא באנשים שעמדו ושוחחו. לא מדובר בקבוצה גדולה של מפגינים אלא באנשים בודדים. לא מדובר בצעירים "פרועים" אלא באדם מבוגר יחסית שעמד במקום", כתבה השופטת.
"במצב דברים זה, גם אם קצב הדהירה של הנאשם תאם באופן כללי את הנהלים והפקודות, עצם הדהירה לעברו של המתלונן היתה שלא לצורך - לא לצורך מניעת תקיפתם של שוטרים, לא לצורך פינוי המאחז, ולא לכל צורך אחר. מדובר במעשה שתוצאתו אלימה, במעשה תקיפה של המתלונן באמצעות סוסו של הנאשם, תוך שימוש בכח בלתי סביר. זאת ועוד, מעשיו של הנאשם גרמו לחבלה של ממש במתלונן. לענין זה אני מקבלת את עדותו של המתלונן לגבי החבלות שנגרמו לו".
"עדותו של המתלונן נתמכת בעדותו של ד"ר פרץ כהן, הרופא שבדק את המתלונן וערך את התעודה הרפואית ת/6. התעודה הוצאה, אמנם, שבועיים לאחר האירוע, כאשר המתלונן חזר לביקורת רפואית, אולם הרופא העיד כי ראה את המתלונן מיד לאחר האירוע וכי בשל העומס העצום שהיה להם באותו יום בשל הנפגעים הרבים מהפינוי, לא הספיק לרשום את התעודה הרפואית באותו יום. הרופא העיד כי הוא זוכר בוודאות שהמתלונן הגיע למרפאה עם פגיעה בראש וברגל, וכי לא תפר לו את החתך בראש אלא העביר אותו לאחות שחבשה את הפצע. זוכר בוודאות את קוטר החתך. מכל האמור לעיל עולה כי המאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר שהנאשם תקף את המתלונן וגרם לו חבלה ממשית. לפיכך אני מרשיעה את הנאשם בעבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977".
המחלקה לחקירת שוטרים הגיבה להחלטת ביהמ"ש השלום בירושלים: בימ"ש אימץ את עמדתה של מח"ש וקבע כי הנאשם, פרש ביחידת הפרשים של משטרת ישראל, הדהיר את סוסו אל עבר מפגין באירועי עמונה ורמס אותו, באמצעות הסוס. הנאשם לא רק רמס את המפגין, אלא במעשיו החמורים גם רמס ברגליו את שלטון החוק. בהכרעת דינו, העביר היום בימ"ש מסר ברור וחד לשוטרים שגם בהפגנות לא כל האמצעים כשרים. בימ"ש דחה את טענות הנאשם, כי איבד שליטה על סוסו וקבע כי הנאשם הדהיר את סוס אל עבר המפגין, כאשר לא היה כל צורך בכך וגרם לו חבלה של ממש. מעדויות שנשמעו בתיק עולה, כי דריסתו של הסוס את המפגין עלולה היתה לגרום לחבלה חמורה או אפילו לגרום למותו של המפגין.