
אלוף (מיל') עמית, שירת כמפקד חטיבת גולני, מפקד פיקוד הדרום ומפקד פיקוד המרכז. בתפקידו האחרון בצה"ל שימש כראש אגף המודיעין. לאחר פרישתו מצה"ל שירת כראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. על מועד הלוויתו תבוא הודעה.
"ראש המטה הכללי, רב-אלוף גבי אשכנזי, פורום המטה הכללי של צה"ל, מפקדי צה"ל וחייליו בסדיר ובמילואים מצדיעים לזכרו ומשתתפים בצער המשפחה. צה"ל מצדיע לאלוף (מיל') מאיר עמית, על פועלו, מורשתו ותרומתו רבת השנים לביטחון מדינת ישראל", נמסר מצה"ל.
מלשכת שר הביטחון נמסר "שר הביטחון, מוקיר את תרומתו ופועלו רבת השנים של מאיר עמית, כאחד מראשוני צה"ל וממעצבי זרוע המודיעין של צה"ל. שרותו הצבאי ותקופתו כראש המוסד היוותה תרומה משמעותית לביטחון ישראל".
נשיא המדינה, שמעון פרס, אמר "מאיר עמית מילא תפקידים מרכזיים בצבא ובמערכות המודיעין והביטחון של מדינת ישראל, הוא מילא תפקידים מרכזים בחיי המדינה, אך תרומותיו עלו על תפקידיו שכן לא היה אדם מסור ממנו, אחראי ממנו וקפדן ממנו. הוא היה מנהיג טבעי שאנשים נתנו בו אמון ובה בעת היה נושא חזון עבור המדינה. ממבצע קדש ויוזמתו לשיגור הלויין הראשון לחלל ועד היותו ראש המוסד , כיבדנו אותו, אהבנו אותו ומעשיו ילוו אותנו גם בעתיד", כתב פרס.
"דורות שלמים של ישראלים, דורות שלמים של ילדים חבים למאית עמית תודה על תרומתו האדירה ,שחלקה הגדול סמוי מן העין , לבנין הכוח וההרתעה של מדינת ישראל".
אלוף (מיל') מאיר עמית נולד בשנת 1921 במושבה כינרת.
1940-1950 – שירת כנוטר בארגון "ההגנה". בהמשך, לחם במלחמת העצמאות בקרבות משמר העמק ועמק יזרעאל. כמו כן, נטל חלק בקרבות עין גב וצמח נגד הצבא הסורי, הלגיון הערבי והצבא העיראקי.
1950-1953 – שימש כמפקד חטיבת גולני.
1953 – שימש כראש מחלקת המבצעים במטכ"ל ולאחר השתלמות בבריטניה, החל בשנת 1954 לשמש כראש אגף המבצעים של צה"ל.
1955-1956 – שימש כמפקד פיקוד הדרום, זאת לנוכח התגברות פעולות הטרור של הפדאיון המצרי. במהלך שנת 1956 הוחזר לתפקיד ראש אגף המבצעים כמתכנן ומנהל מבצע קדש.
1958 – שימש כמפקד פיקוד המרכז. לאחר שנפצע קשה במהלך צניחה, פציעה שהצריכה אשפוז בבית-חולים ותהליך שיקום של כשנה, יצא ללימודי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת "קולומביה" בארצות-הברית.
1961 – מונה לתפקיד ראש אגף המודיעין.
1963 – מונה על-ידי ראש הממשלה דאז, דויד בן גוריון, לכהן במקביל כראש המוסד ובמשך כשנה אחז בשני התפקידים.
1968 – לאחר סיום תפקידו כראש המוסד, פרש לעסקים פרטיים ובהמשך פנה גם לפוליטיקה ולעסקי ציבור.
2003 – זכה לנוכח פעילותו הרחבה והמגוונת בפרס ישראל על "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" ועל היותו "משקף בתולדות חייו עשייה חלוצית וציונית מגוונת, פעילות ביטחונית משמעותית וקידום ופיתוח של הכלכלה והתעשייה הישראלית".
