עיריית ירושלים דוחה את הביקורת על הבנייה במזרח העיר. "ועדת התכנון המקומית של עיריית ירושלים פועלת על פי קריטריונים שוויוניים ומנפקת היתרי בניה ליהודים וערבים כאחד ללא הבדל דת, גזע ולאום של הרוכש", נמסר מהעירייה.
"רכישת הקרקע נעשתה כחוק והמקום קיבל את האישורים הנדרשים לשיפוצו לאחר שעבר הליך התנגדויות כחוק. עיריית ירושלים, ככל עירייה, בוחנת בוועדות התכנון את ההתאמה לחוקי התכנון והבניה בלבד", נמסר.
בעירייה מדגישים כי על פי החוק ומבחן בג"ץ ליהודים ולערבים מותר לרכוש שטחים במזרח העיר ובמערבה. כך למשל ערבים גרים בגבעה הצרפתית ובמקומות נוספים בעיר.
"עיריית ירושלים נוהגת בשקיפות מלאה והציגה את התוכניות המאושרות לכל המעוניין ובכללם לנציגי בריטניה וארה"ב. במקום אושרו 20 יחידות דיור, והוצבו מספר תנאים כגון שימור המבנה ההיסטורי במתחם", נמסר.
המבנה נבנה בשנות ה – 30 של המאה הקודמת כמעונו של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני, שהיה מנהיג התנועה הערבית הפלסטינית בשנות ה-20 וה- 30 והנהיג את שלושת גלי ההתקוממויות הערביות בתקופה זו. לאחר שגורש מהארץ על ידי השלטון המנדטורי, הוחרם המבנה על ידי הבריטים כחלק מרכושו של חוסייני והבית הפך לעמדה צבאית של הצבא הבריטי.
בתום תקופת המנדט עבר הבית לבעלות ממלכת ירדן אשר הרחיבה את המבנה המקורי מבלי לפגוע בו והמקום שימש כמלון בשם "שפרד". לאחר מלחמת ששת הימים, הפך המלון לרכוש ממשלת ישראל. בהמשך שכנו במקום משרד המשפטים ובית המשפט המחוזי.
ב – 5.11.85 נרכש המבנה מממשלת ישראל ע"י חברה פרטית בשם "סי. אנד. אם פרופרטיס בע"מ". עם תחילת האינתיפאדה הראשונה שהחלה ב- 1987, שכר מג"ב את כל הבניין וישב בו כ- 15 שנים, טרם עבר למשכנו החדש לצד כביש מספר 1. מאז ועד היום המבנה נותר נטוש.