מרכז בגין יערוך הערב (שלישי) אירוע לציון 69 שנה לפטירתו של זאב ז'בוטינסקי.
האירוע כולו יתמקד בז'בוטינסקי המשורר והסופר ובמהלכו יופיעו חנן יובל, עודד תאומי, הבנימינים, ואחרים.
שיאו של הערב יהיה ביצוע בכורה של השיר ה"נלאה" של ז'בוטינסקי שהולחן במיוחד לאותו הערב.
עוד ישתתפו בערב המשורר מירון אייזקסון, רוני מילוא ופרופסור יהודה פרידלנד.
על זאב ז'בוטינסקי ופועלו:
ז'בוטינסקי היה מייסד התנועה הרוויזיוניסטית ובית"ר, סופר, משורר, עיתונאי ומתרגם. נולד באודסה שברוסיה (היום אוקראינה) בי"ב בחשוון תרמ"א (18 באוקטובר 1880). קיבל השכלה ליברלית על-פי מסורת האמנסיפציה, עם תוכן יהודי פורמלי מועט. בגיל 18 יצא ללמוד משפטים באיטליה ובשווייץ, ושימש כתב של עיתונים רוסיים ידועים במדינות אלה. רשימותיו - שעל חלקן חתם בשם העט "אלטלנה" - הקנו לו שם של אחד העיתונאים המזהירים בשפה הרוסית.
לאחר הטבח ביהודי קישינייב בשנת 1903, ובמהלך גל הפוגרומים שבאו בעקבותיו, התמסר ז'בוטינסקי לעבודה ציונית ונאבק על זכויות המיעוט היהודי ברוסיה. באותה תקופה הוא נרתם לפעילות ציונית ואף נבחר ציר לקונגרס הציוני השישי - האחרון בהשתתפות הרצל - ופעל למען תחיית השפה העברית והתרבות העברית ברוסיה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, יצא לחזיתות הלחימה ככתב צבאי. באלכסנדריה שבמצרים הוא נפגש עם יוסף טרומפלדור והחל לפעול להקמת גדודים עבריים במסגרת הצבא הבריטי. באוגוסט 1917 קם הגדוד העברי הראשון, ובו שירת ז'בוטינסקי בדרגת סגן. הוא השתתף בקרב על מעברות הירדן ובכיבוש העיירה א-סאלט שבעבר הירדן המזרחי מידי הטורקים.
בפסח של שנת 1920 הנהיג ז'בוטינסקי את ההגנה על ירושלים מפני הפורעים הערבים. הוא נעצר בידי הבריטים באשמת נשיאת נשק בלתי חוקית ונדון ל-15 שנות מאסר עם עבודת פרך בכלא עכו. עקב הסערה שפרצה בנושא זה הוא קיבל חנינה ושוחרר.
בשנת 1921 היה ז'בוטינסקי לחבר ההנהלה הציונית, והיה ממייסדי קרן היסוד. כעבור שנתיים התפטר מההנהלה הציונית, במחאה על מדיניותו של חיים וייצמן, שלדעתו לא קידמה את הציונות המדינית. בשנת 1923 ייסד בריגה, בירת לטביה, את תנועת הנוער בית"ר - כדי לחנך את הצעירים ברוח לאומית וצבאית - ועמד בראשה. בשנת 1925 הקים את "ברית הציונים הרוויזיוניסטים" (הצה"ר), והיה לדובר העיקרי של האופוזיציה בקונגרס הציוני.
בשנת 1928 התיישב ז'בוטינסקי בארץ-ישראל, וכאן ערך את היומון "דואר היום" וניהל פעילות מדינית ענפה. בסוף שנת 1929 יצא לחו"ל לקיים סדרת הרצאות, ומשביקש לשוב לא התירו לו הבריטים להיכנס לארץ.
בשנת 1933 הקדיש ז'בוטינסקי את זמנו להזמת ההאשמה כי חברי תנועתו רצחו את ארלוזורוב, ובשנת 1934 חתם בלונדון עם דוד בן-גוריון על שלושה הסכמים בניסיון לפוגג את האיבה שהתעצמה בין ימין ושמאל ביישוב ובתפוצות, אולם כל ההסכמים האלה נדחו במשאל של חברי ההסתדרות. בשנת 1935 פרש ז'בוטינסקי, עם תנועתו, מההסתדרות הציונית, לאחר שנדחתה תביעתו להכריז כי מטרתה הסופית של הציונות היא הקמת מדינה יהודית, והקים את "ההסתדרות הציונית החדשה" (הצ"ח).
בשנת 1937 קיבל ז'בוטינסקי על עצמו את הפיקוד העליון על האצ"ל, כזרוע הצבאית של הצה"ר, ותמך בפעולותיו של ארגון זה להפסקת ההבלגה כלפי מעשי האיבה והרצח של כנופיות ערביות נגד יהודים. באותה שנה הביע התנגדות עקרונית לתוכנית החלוקה של ארץ-ישראל, שהציעה ועדת-פיל, תוכנית שההנהגה הציונית הרשמית הסכימה לדון בה.
לאחר הטבח ביהודי קישינייב בשנת 1903, ובמהלך גל הפוגרומים שבאו בעקבותיו, התמסר ז'בוטינסקי לעבודה ציונית ונאבק על זכויות המיעוט היהודי ברוסיה. באותה תקופה הוא נרתם לפעילות ציונית ואף נבחר ציר לקונגרס הציוני השישי - האחרון בהשתתפות הרצל - ופעל למען תחיית השפה העברית והתרבות העברית ברוסיה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, יצא לחזיתות הלחימה ככתב צבאי. באלכסנדריה שבמצרים הוא נפגש עם יוסף טרומפלדור והחל לפעול להקמת גדודים עבריים במסגרת הצבא הבריטי. באוגוסט 1917 קם הגדוד העברי הראשון, ובו שירת ז'בוטינסקי בדרגת סגן. הוא השתתף בקרב על מעברות הירדן ובכיבוש העיירה א-סאלט שבעבר הירדן המזרחי מידי הטורקים.
בפסח של שנת 1920 הנהיג ז'בוטינסקי את ההגנה על ירושלים מפני הפורעים הערבים. הוא נעצר בידי הבריטים באשמת נשיאת נשק בלתי חוקית ונדון ל-15 שנות מאסר עם עבודת פרך בכלא עכו. עקב הסערה שפרצה בנושא זה הוא קיבל חנינה ושוחרר.
בשנת 1921 היה ז'בוטינסקי לחבר ההנהלה הציונית, והיה ממייסדי קרן היסוד. כעבור שנתיים התפטר מההנהלה הציונית, במחאה על מדיניותו של חיים וייצמן, שלדעתו לא קידמה את הציונות המדינית. בשנת 1923 ייסד בריגה, בירת לטביה, את תנועת הנוער בית"ר - כדי לחנך את הצעירים ברוח לאומית וצבאית - ועמד בראשה. בשנת 1925 הקים את "ברית הציונים הרוויזיוניסטים" (הצה"ר), והיה לדובר העיקרי של האופוזיציה בקונגרס הציוני.
בשנת 1928 התיישב ז'בוטינסקי בארץ-ישראל, וכאן ערך את היומון "דואר היום" וניהל פעילות מדינית ענפה. בסוף שנת 1929 יצא לחו"ל לקיים סדרת הרצאות, ומשביקש לשוב לא התירו לו הבריטים להיכנס לארץ.
בשנת 1933 הקדיש ז'בוטינסקי את זמנו להזמת ההאשמה כי חברי תנועתו רצחו את ארלוזורוב, ובשנת 1934 חתם בלונדון עם דוד בן-גוריון על שלושה הסכמים בניסיון לפוגג את האיבה שהתעצמה בין ימין ושמאל ביישוב ובתפוצות, אולם כל ההסכמים האלה נדחו במשאל של חברי ההסתדרות. בשנת 1935 פרש ז'בוטינסקי, עם תנועתו, מההסתדרות הציונית, לאחר שנדחתה תביעתו להכריז כי מטרתה הסופית של הציונות היא הקמת מדינה יהודית, והקים את "ההסתדרות הציונית החדשה" (הצ"ח).
בשנת 1937 קיבל ז'בוטינסקי על עצמו את הפיקוד העליון על האצ"ל, כזרוע הצבאית של הצה"ר, ותמך בפעולותיו של ארגון זה להפסקת ההבלגה כלפי מעשי האיבה והרצח של כנופיות ערביות נגד יהודים. באותה שנה הביע התנגדות עקרונית לתוכנית החלוקה של ארץ-ישראל, שהציעה ועדת-פיל, תוכנית שההנהגה הציונית הרשמית הסכימה לדון בה.
כראש הצ"ח פעל לקשירת קשרים עם ממשלות ועם גורמים מדיניים אחרים. כראש תנועת בית"ר עסק בחינוך הנוער היהודי להיאבק למען שחרור ארץ-ישראל ובניינה. בהנהגתו פעלו האצ"ל, הצ"ח ובית"ר יחד בארגון עליית "אף על פי" וסייעו בהעלאת רבבות מעפילים לארץ-ישראל.
עוד בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה הזהיר ז'בוטינסקי את העם היהודי מהחורבן הצפוי לו וקרא ליהודים היושבים בתפוצות "לחסל את הגולה בטרם תחסל הגולה אתכם". עם פרוץ המלחמה פעל בבריטניה ובארה"ב להקמת צבא יהודי שיילחם נגד גרמניה לצד בעלות הברית.
עוד בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה הזהיר ז'בוטינסקי את העם היהודי מהחורבן הצפוי לו וקרא ליהודים היושבים בתפוצות "לחסל את הגולה בטרם תחסל הגולה אתכם". עם פרוץ המלחמה פעל בבריטניה ובארה"ב להקמת צבא יהודי שיילחם נגד גרמניה לצד בעלות הברית.
ז'בוטינסקי נפטר בכ"ט בתמוז ת"ש (4 באוגוסט 1940), בעת ביקורו במחנה קיץ של בית"ר בניו-יורק, מהתקף לב. בצוואתו הורה כי רק בפקודת הממשלה העברית אשר תקום בארץ-ישראל יועברו עצמותיו ארצה. הדבר נעשה בשנת 1964, עת הורה ראש הממשלה לוי אשכול, בניגוד למדיניות של קודמו, דוד בן-גוריון, לקיים צוואה זו. עצמות זאב ז'בוטינסקי ורעייתו יוענה נטמנו בהר-הרצל בירושלים.
זאב ז'בוטינסקי השאיר אחריו ירושה ספרותית והגותית עצומה; כתביו יצאו לאור ב-18 כרכים בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ועתה יוצאים לאור כרכי איגרותיו. על שמו נקראו עשרות רחובות ומוסדות ברחבי ישראל.
הכנסת חוקקה בי"ב באדר ב' תשס"ה (23 במרס 2005) את חוק ז'בוטינסקי (ציון זכרו ופועלו).
כל עיזבונו הספרותי של ז'בוטינסקי - כתביו וכתבי היד שלו, מאמריו, איגרותיו וכל מה שפורסם על אודותיו בכל השפות ובכל המקומות - שמור בארכיונו העצום במכון ז'בוטינסקי בתל-אביב.