יבשי העין ובעלי הגלוקומה הסובלים מיובש העין וחוסר היכולת לטפטף לתוך העין את התרופה הרצויה יוכלו להשיג בקרוב עדשת מגע המותאמות לטיפול ולמעקב אחר מספר הטיפות או כל תרופה אחרת אותה רוצים להכניס לעין.
למרות שטיפות בעיניים כ-90% מכל התרופות הקיימות כיום אינן מספקות. הרופאים מעריכים שרק 1%-7% מהתרופות אכן נספגות בעין, בעוד כל השאר נוזל על הלחי או נכנס לגרון.
יותר גרוע, מטופלים רבים שונאים טיפות עיניים או שוכחים להשתמש. לדוגמא: 59% מחולי הגלאוקומה שוכחים לקחת את הטיפות על בסיס קבוע, למרות שהם מודעים לעובדה שגלאוקומה לא מטופלת עשויה להוביל לעיוורון.
החוקרים עובדים כבר כמעט עשור על עדשות מגע המשמשות כמובילות תרופות עיניים בצורה יעילה יותר, אך הם התעקשו בעיקר על מציאת פתרון של עדשות מגע שישחררו את התרופה האופן הדרגתי ולא חד פעמי.
כעת, החוקרים מדווחים על כך שהם הצליחו ליצור עדשות מגע שיוכלו להעביר תרופות בריכוז גבוה של אנטיביוטיקה. "הדרך העיקרית שבה העדשות שלנו מיוחדות יותר היא שהן מסוגלות להעביר כמות גדולה של תרופה בריכוז גבוה לתקופה ארוכה של זמן, שלא כמו עדשות המגע הקיימות כיום בשוק, אמר חוקר משלוחי תרופות, דניאל כוהאן, של בית החולים והמרכז הרפואי של הארווארד.
עדשות מגע קודמות לא יכלו לחלק את התרופה לזמן ארוך עם כמות קטנה המשוחררת כל יום.
ניסיונות קודמים בעיצוב העדשות התמקדו בניסיון לפתור את בעיית הכנסת התרופה לתוך חומר ההידרוג'ל, ממנו עשויות העדשות, או הכנסת התרופה לתוך חלקים בגודל נאנו של חומר העדשה. החוקרים מבוסטון מתארים את העיצוב החדש כמעין כיס, עם מרווח פנימי המאפשר הכנסת התרופה למרכז החלל הפנימי בהידרוג'ל.
"אנשים עיצבו עדשות מאוד יפות, אך הבעיה ברוב העיצובים הייתה שספיגת התרופה פנימה הייתה חלשה מאוד", אמר כוהאן. "לא ברור למה אף אחד לא חשב על כך לפני כן, זה כאילו המצאנו את הסנדוויץ'".
מכיוון שהתרופה מכילה חלבונים של העדשה היא צריכה להיות מעוצבת בצורת דונאט (סופגניה אמריקאית), כך שלא תפריע למהלך הראייה התקין, הוא הוסיף להסביר.
להכנת העדשות, השתמשו החוקרים בפולימר PLGA, ועטפו אותו בחומר אורגני. לאחר הוספת התרופה החומר האורגני העוטף- התנדף, ונשארה עדשה מחומר פולימרי מעורב עם תרופה. לבסוף, החוקרים ציפו את העדשה עם הידרוג'ל זהה לחומר ממנו מייצרים עדשות רגילות.
החומרים שנבחרו יכולים להיות מוחלפים במגוון רחב של חומרים זהים, אך החוקרים בחרו בהם משום שהם עברו את אישור ה-FDA לשימוש בעין. הפולימר והציפוי שנבחרו משפיעים על הקטנת הדיפוזיה של התרופה, כך שניתן לשנות את קצב שחרור התרופה מהעדשה.
כוהאן ועמיתיו ניסו את העדשות החדשות עם אנטיביוטיקה בשם סיפרופלוקסקין, המשמשת באופן רגיל לטיפול בדלקות עיניים. בניסויי המעבדה, העדשה שיחררה כמות של בערך 134 מיקרוגרם מהתרופה כל יום במשך חודש- מספיק בשביל לחסום את הגידול של הבקטריות.
עד כה, החוקרים בחנו את העדשה רק בתנאי מעבדה, אך יש להם ציפיות גבוהות גם מניסויי העתיד. "אנחנו מתקדמים לעבר ניסויים בבעלי חיים, ניסויים בבני האדם יהיו כבר בשנה הקרובה", אמר כוהאן. "מדובר רק על פרק הזמן שבו נצליח להגיע לעדשות מספיק טובות לשימוש בני אדם".