שופטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות, אספרנצה אלון, התירה את הגירתה לרומניה של קטינה כבת 7.5 שנים, שנולדה לאם נוצרייה תושבת ואזרחית רומניה ובעלת אזרחות ישראלית ולאב ערבי נוצרי בעל אזרחות ישראלית, וזאת אך ורק בכפוף להסדרי ראיה.
האם כבת 40, אינה עובדת בישראל, האב, כבן 38, עובד כראש צוות בילוש במשטרה. הורי הקטינה נישאו זה לזו ב- 1997 בנישואין אזרחיים ברומניה ובישראל ביום 27.7.98 והקטינה חלקה את חייה לסירוגין בישראל וברומניה, כשלאחרונה סיימה למודיה בכתה א' בבית ספר יסודי בצפון הארץ.
השופטת אלון ציינה כי ההכרעה העומדת לפניה היא בעלת השלכות מרחיקות לכת על כל הנפשות הפועלות, שכן היא תתווה במידה רבה את מהלך חייהם ותיחקק בגורלם ובתחנות חייהם - על האם, המבקשת לחזור לחיות במדינה בה נולדה וגדלה ובקרבת בני משפחתה; על האב - הנותר בישראל ומבקש לשמר את הקשר המשמעותי עם בתו, יחידתו, ובראש ובראשונה– על הקטינה, שאת טובתה נדרש בית המשפט לבחון ולהעריך.
עוד הבהירה השופטת כי הן על בסיס אירועי העבר, הן על בסיס חוות דעתם של המומחים והן ע"פ התרשמות ישירה, שני ההורים הינם הורים טובים, שניהם אוהבים את הקטינה וחפצים בטובתה. אין חולק אף, כי לאחר שנבחן מרקם היחסים העדין והמורכב של הקטינה עם כל אחד מהוריה, היא זקוקה לשניהם, כל אחד מהם מעניק לה בדרכו שלו את צרכיה ואהבתה נתונה לשניהם , אך בחינה מעמיקה מצאה כי אמה מהווה עבורה בסיס בטוח ולפיכך יש לאפשר את ההגירה, שהיא למעשה הרע במיעוטו.
השופטת אלון בחנה את מסוגלות הקטינה להיקלט ברומניה, את איכות הקשר בינה לבין כל אחד מהוריה, את הקשר של הקטינה עם סביה (מצד האם) ואת רצון הקטינה, שהביעה משאלה לחזור לרומניה. כמו כן, קבעה השופטת שלאם יש זכות לקבוע את מהלך חייה ואין זה סביר כי היא תרגיש כבולה לישראל רק בשל רצונה להיות המשמורנית על הקטינה.
באשר לאב, ציינה השופטת כי חששו מניתוק מבתו הינו מובן וכואב. חשש מפני הגירה לרומניה וריפיון הקשר עם בתו, טבעי הוא, במיוחד שהשבוע ניתן פסק דין בבית המשפט לערעורים ברומניה שקבע כי בשל המצב הבטחוני בישראל (המסוכן) לא יוחזרו לארץ קטינים שנחטפו. בסופו של דבר, התירה השופטת את ההגירה כפוף לקיומם של הסדרי הראיה ככלים שלובים (ונקבעו הסדרי הראיה וערבויות).
השופטת עכבה את בצוע פסק הדין למשך 30 יום מהיום לצורך הגשת ערעור.