שופטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה, חני הורוביץ, גזרה על וואיל היב בן 29 מהכפר זרזיר שהורשע בעבירות בנשק, וניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ עת זרק רימון רסס על בית בטבעון בגין חוב כספי שאחר חב לו, מאסר לתקופה של חמש שנים, מתוכן ירצה הנאשם שלוש שנות מאסר בפועל והיתרה על-תנאי וקנס בסך 5,000.
עלי אבו תנהא היה מסוכסך עם המתלונן, על רקע חוב כספי למתלונן. עלי קשר עם הנאשם, שהיה חייב לו כספים, כי בתמורה לכך שהנאשם ישליך רימון לעבר ביתו של המתלונן בטבעון, ימחל לו על החוב. הנאשם הסכים להצעה ושכנע את עלי לצרף לקשר אדם נוסף מקורב לו שהינו בעל רכב תמורת תשלום לאותו אחר. ביום 10.12.08 נפגש עלי עם הנאשם ולימד אותו כיצד לעשות שימוש ולהשליך רימון יד.
למחרת, ב-11.12.08, עלי העביר לידי הנאשם והאחר את הרימון, מברג ושתי לוחיות זיהוי גנובות לרכב, הנושאות כל אחת מהן מספר שונה והנאשם והאחר החליפו את לוחיות הזיהוי של הרכב. ב-12.12.08 הגיעו הנאשם והאחר ברכב ליד בית המתלונן והנאשם יצא מהרכב והשליך את הרימון לעבר ביתו של המתלונן. הרימון נחת מטרים ספורים מקיר ביתו של המתלונן ולא התפוצץ מחמת תקלה. בגין זריקת הרימון שילם עלי לנאשם ולאחר, למחרת האירוע, סך של 1,300 ₪.
השופטת הורוביץ ציינה כי אך בנס לא נגרם נזק, משהרימון לא התפוצץ ואף נפל מעבר לגדר. הנאשם מבחינתו עשה הכל לצורך ביצוע העבירה. למד להפעיל את הרימון, זרק אותו לעבר ביתו של המתלונן, שעה שדיירי הבית שהו בו. אך כפסע היה בין כך שהרימון יפגע בחדר השינה או סלון הבית. המעשה היה מתוכנן והיה טמון בו סיכון רב. שימוש ברימון רסס, שפוטנציאל ההרס וההרג שלו בלתי ממוקד וגדול, יש בו משום חומרה מיוחדת.
במקרה דנן, העובדה שלא נגרם נזק איננה מפחיתה מחומרת התנהגותו של הנאשם. שימוש ברימון רסס, שפגיעתו עלולה להיות קטלנית וזריקתו לעבר בית מגורי אדם, יש בו משום סיכון רב ומצדיק ענישה מחמירה. השופטת ציינה כי יש מקום להטיל עונש שיהא בו כדי להרתיע הן את הנאשם והן אחרים מפני ביצוע מעשים כגון אלו וכי על ביהמ"ש מוטלת חובה לגזור עונשים שיבהירו למשתמשים בנשק חם ובפרט בנשק שאינו מדויק, כגון רימון רסס, כי דינם להיאסר לתקופה משמעותית.