בית הדין הרבני האזורי בטבריה גזר מאסר 30 יום בפועל על סרבן גט אשר עומד בסרבנותו מזה שלוש שנים ונמנע גם מלשלם לאשתו מזונות ע"ס 1000 ₪ לחודש. הבעל נאסר ולאחר מספר ימים בכלא נמלך בדעתו ונתן לאשתו גט, אך כבר למחרת הודיע בכתב לבית הדין כי הוא מתחרט.
בני הזוג נשאו לפני כ-4 שנים ולהם בת קטנה. מזה 3 שנים הם פרודים ולמרות זאת הבעל המשיך כל העת בסירובו לתת גט לאשתו.
האישה הגישה נגד הבעל תביעת גירושין בטענה שהיא מואסת בבעלה משום שהוא עושה מעשים נלוזים. מנגד הבעל הכחיש את טענות האישה וטען לשלום בית.
לאחר שהאישה הודתה בפני בית הדין כי בגדה בבעלה פסק בית הדין הרבני כי האישה אסורה על בעלה ובועלה וכי הבעל חייב לתת גט לאשתו מיידית. אולם הבעל המשיך בסרבנותו.
לאחר שהבעל לא ציית לפסק הדין של בית הדין הרבני כי עליו להתגרש מאשתו, נגזרו על הבעל צווי הגבלה ביניהם: מניעת רישיון נהיגה והפקדתו במזכירות בית הדין, מניעת ניהול חשבון בנק, מניעת חידוש דרכון ושלילת מחצית מקצבאות הביטוח הלאומי.
בית הדין הטיל על הבעל הרחקות דרבינו תם, הכוללות: מניעת שיתוף הבעל באירועים ציבוריים לרבות תפילה במניין, הימנעות מהעסקתו, לא לדרוש בשלומו ולפרסם את דבר ההרחקות בבתי הכנסת באזור מגוריו בצירוף תמונתו.
בית הדין הרבני חייב את הבעל במזונות מעוכבת על סך 1000 ₪ לחודש, אולם הלה לא קיים את פסק הדין. לאור זאת פסק לאחרונה בית הדין הרבני כי אם הסרבן לא יפקיד בבית הדין הרבני 7000 ₪ לצורך תשלום מזונות לאישה, יגזרו עליו 30 ימי מאסר.
הבעל לא הפקיד את הכסף והוצא נגדו צו מאסר. לאחר יומיים בכלא נמלך הבעל בדעתו ונתן גט לאשתו. אך בכך לא תמו מעלליו . למחרת שלח הבעל מכתב לבית הדין הרבני בו טען כי הגט פסול ולא ניתן מרצונו ורק בשל המאסר נכפה עליו הגט וכעת הוא מבטלו.
לדעת דייני בית הדין האזורי בטבריה בני הזוג גרושים באופן רשמי שכן הבעל נתן לאשתו גט מרצונו הטוב בהתאם לכל כללי ההלכה.