מדד הדמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2009 במלאות עשרים שנה לעלייה מברית המועצות התפרסם היוםבבית הנשיא.
מדד הדמוקרטיה הישראלית 2009, מאת פרופ' אשר אריאן, מיכאל פיליפוב ואנה קנפלמן, בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, מתמקד השנה בהערכת ההשתלבות של העולים מחבר המדינות בחברה הישראלית מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית.
הדעה הרווחת היא שהעולים מחבר המדינות השתלבו בישראל לפחות מן הבחינה הפוליטית. ואולם ממצאי המדד מלמדים כי העולים מחבר המדינות חשים שאין ביכולתם להשפיע על המתרחש סביבם גם במלאות עשרים שנה לראשיתו של גל העלייה הזה. עולים רבים מביעים עמדות המזכירות את דפוס ההתנהגות הפוליטי במשטר הסובייטי, והדבר מעיד על השתלבות פוליטית נמוכה במרחב הדמוקרטיה הישראלית. מתברר גם שמצב הרוח של ציבור העולים מחבר המדינות קשה יותר מזה של הישראלים הוותיקים, הבעיות שמהן הם סובלים חמורות יותר, ותגובותיהם חריפות בהשוואה למגזר היהודי הוותיק. מגזר העולים מביע דאגה גדולה יותר מבעיות הביטחון, הוא משוכנע פחות ברצונו לחיות בישראל ואינו בטוח שהיה רוצה שילדיו יגדלו בה.
מן המדד עולה גם כי 61% מהציבור הישראלי אינם מרוצים מתפקוד הדמוקרטיה הישראלית, האמון בצה"ל עלה ל-79%, האמון במשטרה ירד ל-40%, והאמון בבית המשפט העליון התחזק – 57% מן הישראלים מביעים בו אמון בהשוואה למדד 2008 בו זכה ל-49% בלבד.
סקר הדמוקרטיה נערך בחודש מרס 2009 בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית הבוגרת. הסקר נערך על ידי חברת מחשוב וכלל 1,191 נבדקים שרואיינו בשלוש שפות: עברית, ערבית ורוסית. טעות הדגימה בו עומדת על 2.8%.
ממצאים עיקרים:
- 61% מכלל הציבור הישראלי אינם מרוצים מהאופן שבו הדמוקרטיה הישראלית מתפקדת. 28% מהציבור סבורים שבישראל יש יותר מדי דמוקרטיה, 35% סבורים שישראל דמוקרטית במידה המתאימה, ו-37% סבורים שהדמוקרטיה בישראל אינה מספקת.
- יכולת השפעה: כמחצית מהציבור חשים שאין להם שום יכולת להשפיע על מדיניות הממשלה, אף על פי ש-80% בקירוב מרגישים שהם יכולים לשנות דברים במסגרות שהם חיים בהן – יישוב המגורים, מקום העבודה ומקום הלימודים. בד בבד מתברר כי רבים מן העולים חשים שיכולת ההשפעה שלהם על סביבתם נמוכה מאוד – יותר מ-40% מהם מרגישים שאין להם כל יכולת לשנות דברים במסגרות הללו.
- חופש הביטוי: הציבור הישראלי מאמין בחופש הביטוי כערך כללי, אך רובו מסרב לאפשר הבעת ביקורת חריפה כלפי המדינה. 74% תומכים "בחופש ביטוי לכולם ללא קשר לעמדותיהם", ובה בעת 58% מסכימים ש"יש לאסור על נואם פוליטי לבטא ביקורת חריפה כלפי מדינת ישראל". מדובר בעלייה של ממש לעומת מדד 2003 (48%).
הערבים אזרחי ישראל:
- 53% מהציבור היהודי תומכים בעידוד הגירת ערבים מישראל – 77% מהעולים תומכים בכך, לעומת 47% מהציבור היהודי הוותיק. 33% מהיהודים הוותיקים מוכנים לצירוף מפלגות ערביות לממשלה, לעומת 23% מהעולים. 27% בלבד מתנגדים לאמירה ש"יש צורך ברוב יהודי בהחלטות גורליות למדינה",
- 54% מכלל הציבור (יהודים וערבים) מסכימים כי "רק אזרחים הנאמנים למדינה זכאים ליהנות מזכויות האזרח" (56% מהיהודים הוותיקים, 67% מהעולים ו-30% מהערבים).
דת: 68% מהיהודים הוותיקים סבורים שיהודיותם של רוב העולים מוטלת בספק; 69% מתוכם אינם מעוניינים שאחד מבני משפחתם יתחתן עם לא יהודי ממוצע "רוסי".
אמון הציבור במוסדות המדינה: צה"ל הוא המוסד הנהנה מהאמון הגבוה ביותר של הציבור – 79% מכלל האזרחים מביעים בו אמון, עלייה של 9% לעומת שנת 2008. מוסד הנשיאות זוכה באמונם של 60% מהציבור, לעומת 47% בשנת 2008 ו-22% בשנת 2007 (השנה שבה החליף שמעון פרס את משה קצב בתפקיד זה). האמון בבית המשפט העליון שב ומתחזק השנה – מ-49% בשנת 2008 ל-57% השנה. נרשמה עלייה גם באמון במפלגות – מ-15% בשנת 2008 ל-21% בשנת 2009. מנגד, המשטרה מקבלת ציון נמוך בהשוואה לשנים קודמות – 40% בלבד, ירידה של 20% לעומת שנת 2003, אז נהנתה המשטרה מאמון של 60% מהציבור. גם ההשוואה הבין-לאומית מראה תמונה עגומה: האמון במשטרה בישראל נמוך בהשוואה למדינות דמוקרטיות אחרות – ישראל נמצאת במדד זה במקום ה-21 ברשימה של 24 מדינות (בין רומניה לטייוואן).
שימוש באלימות פוליטית: 33% מהעולים מחבר המדינות נותנים לגיטימציה לאלימות פוליטית, לעומת 35% מהערבים אזרחי ישראל ו-22% מהיהודים הוותיקים. בקרב כלל הציבור נרשמה הלגיטימציה הגבוהה ביותר לשימוש באלימות פוליטית אצל הצעירים בגילים 30-18 (27%).
פינוי יישובים: 48% מהציבור היהודי אינם מוכנים לפינוי יישובים מעבר לקו הירוק במסגרת הסכם קבע, 37% מוכנים לפנות יישובים מבודדים, ו-15% מוכנים לפנות את כל היישובים. עמדת העולים נציות יותר מאלו של כלל הציבור היהודי: 64% אינם מוכנים לפנות יישובים במסגרת הסכם קבע, 30% מוכנים לפנות יישובים מבודדים, ו-6% מוכנים לפנות את כל היישובים.
שחיתות: רוב הציבור הישראלי – 89% – סבור שבישראל יש שחיתות, ו-50% סבורים שהפוליטיקאים נמצאים בפוליטיקה אך ורק למען הרווח האישי. בקרב הערבים אזרחי ישראל הדעות שונות: 66% נוטים לחלוק על עמדה זו, ורק 22% מסכימים עם הטענה ש"כדי להגיע לצמרת הפוליטית אדם צריך להיות מושחת". הקבוצה הפסימית ביותר באשר לניקיון הכפיים של הפוליטיקאים היא זו של יוצאי חבר המדינות: 47% מהם מסכימים עם הטענה לעיל, לעומת 39% מקרב היהודים הוותיקים.
התעניינות בפוליטיקה:
- בשנת 2009 גילו 66% מהישראלים עניין בפוליטיקה במידה רבה או במידה מסוימת, לעומת 73% בשנת 2006 ו-76% בשנת 2003. הערבים אזרחי ישראל הם הקבוצה המרוחקת ביותר מהפוליטיקה הישראלית – רק 39% מהם מעידים על עצמם שהם מתעניינים בפוליטיקה.
מדד הדמוקרטיה 2009 מגלה כי בתוך שש שנים חלה בישראל ירידה של 18% במידת העניין של הצעירים בפוליטיקה – בשנת 2009 רק 50% מהצעירים מעידים על עצמם שהפוליטיקה מעניינת אותם. עם זאת 78% מהנשאלים מתעדכנים על הנעשה בפוליטיקה מדי יום או פעמים אחדות בשבוע. שיעור המתעדכנים בפוליטיקה גבוה במידה רבה מן המתעניינים בפוליטיקה.
רצון לחיות בישראל:
- בקבוצת הגיל 40-31 (הורים לילדים עד גיל 18) 80% מהוותיקים בטוחים ברצונם לגדל את ילדיהם בארץ, לעומת 28% בלבד מיוצאי חבר המדינות. 92% מהוותיקים רוצים במידה זו או אחרת שילדיהם או נכדיהם יחיו בארץ, לעומת 74% מהעולים. לנוכח המשקל הרב שהעולים מייחסים לתחושת הביטחון, ייתכן שאחד ההסברים לממצאים אלו הוא שיותר מ-50% מיוצאי חבר המדינות מתגוררים ביישובי הפריפריה בצפון המדינה ובדרומה, והם סובלים בשנים האחרונות ממצב ביטחוני רעוע ומתחושת איום גבוהה.
-מדד הדמוקרטיה 2009 מראה ירידה בשיעור המשוכנעים ברצונם לחיות בישראל בקרב ציבור יוצאי חבר המדינות. מגמה זו בולטת בקרב העולים הצעירים. ירידה ברצון לחיות בישראל אפיינה גם את הצעירים היהודים הוותיקים בסוף מלחמת לבנון השנייה, אולם בקבוצה זו חלה התאוששות מרשימה, ונכון לשנת 2009 הרצון שלהם לחיות בישראל גם בעתיד הרחוק חזר לרמות שנרשמו לפני 2006 (80%). הן העולים הן היהודים הוותיקים רואים בסיבות הביטחוניות והכלכליות את המניעים העיקריים להגירה מישראל, אם כי 81% מהעולים – לעומת 59% מהוותיקים – רואים במצב הביטחוני את הסיבה המרכזית לרצונם לעזוב את ישראל.
רק 28% מהעולים סבורים ששאיפותיהם טרם העלייה התגשמו במידה רבה. מעניין להיווכח שדעותיהם של העולים הצעירים בעניין זה דומות ברוב המקרים לדעותיהם של העולים המבוגרים. ציבור העולים נראה פסימי מאוד יחסית ליהודים הוותיקים ולערבים אזרחי ישראל – רק מיעוט מן העולים מאמין שרמת החיים שלו תשתפר בעתיד. נוסף על כך 54% מהעולים מרגישים שרמת ההשכלה שלהם גבוהה מדרישות התפקיד שלהם בעבודה, לעומת 24% בלבד בקרב הציבור היהודי הוותיק. קבוצות העולים הצעירות מרגישות בפער הזה הרבה יותר משמרגישים בו הצעירים היהודים הוותיקים.