מאיר, אב תושב עתלית, מביא כאן את סיפורו האישי, סיפור הנותן זווית ראיה חדשה לחלוטין לפרשת האם החשודה בהרעבה. לדבריו רופאי בית חולים בו טופל בנו לא זיהו את המחלה ממנה סבל שוב ושוב במשך 4 שנים, וכאשר הגיע הוא עצמו למסקנה הרפואית באשר לזיהוי המחלה החלה התנכרות קשה מצד הצוות הרפואי עד כדי האשמתו בגרימת המחלה והעצמתה.
האב, מאיר, מספר על המחלה שתקפה את בנו עוד מהיותו בן שלוש אז נתקף בהקאות חוזרות שהביאו אותו עד כדי אובדן הכרה. כתוצאה מכך הוא אושפז מספר פעמים רב בשנה.
הוא מספר על שלבי אשפוזו החל מהרגע בו התגלתה המחלה, מתאר את הטיפול בבית החולים שבו נבלמה התופעה והילד חזר להכרה. "הוא שוחרר ללא ממצא רפואי שמסביר מה קרה, כתבו שמדובר בהתייבשות ואיבוד הכרה. לקחו בדיקת דם ושחררו את הילד".
התופעה חזרה על עצמה מספר פעמים ובעקבותיה אשפוזים חוזרים ונשנים של הילד. משלא ניתן מענה רפואי אחיד לסיבת ההקאות ואיבוד ההכרה נועצו בני המשפחה באתרי אינטרנט וברופא קרוב משפחה והעלו חשש כבד שמדובר במחלה נדירה שמעטים המכונים הרפואיים בעולם המודעים לה ומעניקים לה טיפול.
המשפחה ביקשה מהרופאים לבחון את נושא המערכת החיסונית, אך לדבריו המענה היה יחס עוין מצידו של הצוות הרפואי. לטענתו בשלב מאוחר יותר, כאשר דרש להעביר את בנו לטיפול בבית חולים אחר הפך היחס כלפיו חמור יותר עד כדי בקשה שנמסרה לעובדת סוציאלית באזור מגוריו לבחון את הטיפול המשפחתי בילד, ובכך בעצם הועלה חשד שהאב והאם הם לכאורה האחראים למעשה למצבו של הילד. הוא מציין עוד כי לתדהמתו דברים דומים נאמרו לו גם בעל פה לעיני הצוות. "כשהגעתי לאחד האשפוזים שאלה פרופסור לעיני כל הצוות למה לא תיעדו את הקאות הילד. התפוצצתי ושאלתי אותה אם היא בעצם לא מאמינה לי. היא אמרה שכן כי אני מתאר מצב קיצוני מאוד. אמרתי לה שהעובדות לפניה".
"כשאתה מתחיל לשאול שאלות פתאום אתה מקבל תגובה לא פחות מעוינת. ההרגשה לא טובה. קוצר רוח וחוסר רצון לעדכן אותי בדברים אלמנטאריים. אני במקש להתעדכן על תוצאות בדיקות דם אומרים לי שהכול בסדר ואחר כך מתברר שזה לא נכון".
לדבריו לאחר התפרצות זעם כלפי הצוות הרפואי הוחלט לשחרר את הילד כשעל מכתב השחרור נכתב שמצבו טוב ואף מצוין. כשביקש את המסמכים לידיו תוקן מכתב השחרור ונכתב בו שאכן קיימות הקאות והמצב אינו טוב, ולמכתב זה נוספה הערה על הטיפול המומלץ במוסדות הקהילתיים. כשביקש לברר עם העובדת הסוציאלית אם יש בכך חשד שהוא ורעייתו הביאו את הילד למצבו אישרה העובדת הסוציאלית שאכן זו משמעות הדברים. הוא תהה מדוע לא מעורבים במקרה רשויות אכיפה, נאמר לו שלא ניתן לבצע זאת. לטעמו לא יכול היה בית החולים להפעיל נגדו משטרה כיוון שבידו עדויות, מסמכים והקלטות המעידות על מציאות הפוכה לחלוטין.
מאוחר יותר העלתה בדיקה נוירולוגית שבוצעה במקום אחר שאכן מדובר במחלה בה חשד האב. הילד מטופל מאז טיפול תרופתי שהפסיק את התקפי המחלה ומזה תשעה חודשים הוא אינו מאושפז. מאיר מברך על כך שההערכה הרפואית החדשה הגיעה על ידי רופא ולא על ידיו הוא עצמו.
כאן המקום להזכיר כי גם האם מירושלים החשודה בהרעבת בנה טוענת שבנה לקה במחלה לא מזוהה ובעוד היא בוחנת אפשרות להעברתו לבית חולים אחר החל תהליך הכפשתה והטלת האשם בה. אמנם אין בדברים כדי להכריע או להוסיף דבר לעניינה של האם מירושלים אך נראה שעדותו של האב יכולה להטיל סימני שאלה וזוויות הסתכלות שונות על האירועים בירושלים.