שנתיים אחרי פינוי המשפחות ממבנה ה"שוק" היהודי בחברון, ולרגל יום השנה השמונים לפרעות תרפ"ט, הגיש הישוב היהודי בחברון תביעת נזיקין נגד צה"ל, משטרת ישראל, והמינהל האזרחי, על ההרס המכוון שגרמו במקום כוחות הפינוי.
כתב התביעה פותח בציון העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, שה"שוק" הוא רכוש הקהילה הספרדית של חברון, אשר העבירה אותו באופן רשמי לישוב היהודי בחברון. המדינה – כך מובהר בכתב התביעה – מחזיקה במקום כ"אפוטרופוס" בלבד, ובמעמדה זה עליה לשמור על הנכס במצב טוב ככל האפשר. ואולם, האפוטרופוס פעל בניגוד גמור לתפקידו, ולמעשה מעל בתפקידו, במקום לשפר את מצב הנכס ולשמור עליו – פגע בו והרס אותו במו ידיו, בפעולה מכוונת של הרס ברוטאלי. לכתב התביעה מצורפות תמונות של חיילי צה"ל, כשהם הורסים את דירות המגורים שבשוק באמצעות פטישים כבדים, והופכים אותן לגל חורבות.
התביעה, שהוגשה ע"י עו"ד דורון ניר צבי, מבוססת על ההסכם שנחתם בינואר 2006 בין ועד הישוב היהודי בחברון ובין מי שהיה אז מפקד אוגדת איו"ש – תא"ל יאיר גולן. על פי הסכם זה, שצורף כנספח לכתב התביעה, התפנו המשפחות היהודיות מבתיהן ללא עימות, מתוך הבנה שמדובר ב"יציאה לצורך חזרה" – על פי מה שכונה באותם ימים "מתווה נאמן", ולפיו אמורה היתה המדינה להשכיר בהמשך את מבני ה"שוק" לישוב היהודי בחברון. בהסכם נכתב במפורש, שהמשפחות רשאיות להוציא מהמבנים את הציוד הנתיק בלבד (מיטלטלין), ואילו כל הציוד הבלתי נתיק הושאר במקום בהסכמה ובהרשאה, במסגרת המגמה הכללית להשיב את המקום לידי התובעת "במהירות האפשרית". בהסכם הודגש, כי ככל שהמתיישבים ימלאו את חלקם ויוציאו את המיטלטלין במועד הנקוב, הרי שהרכוש המחובר לנכס לא יפגע.
"התובעת עמדה באופן מלא במילוי חלקה בהסכם: המשפחות אשר התגוררו באותה עת בנכס במקרקעין, מטעמה של התובעת, פינוי את מיטלטליהן מן המקרקעין עד למועד הנקוב בהסכם, והשאירו במקום אך ורק את הרכוש שהיה צמוד למבנה עצמו ולא ענה להגדרה של "מיטלטלין". רכוש זה כלל: קירות, דלתות וחלונות, מדרגות, ארונות, חדרי מקלחת ושירותים על אבזרים ומתקניהם, מטבחים וכו' - רכוש רב ערך שהושאר במקום בהסכמה ומתוך ציפיה לבאות." – נכתב בכתב התביעה.
בהמשך מגולל כתב התביעה את פרשת חזרתן של שתי משפחות למגורים בתוך ה"שוק". המשפחות חזרו לבתיהן שבמבנה הצפוני של ה"שוק" לאחר שנודע להם שהיועץ המשפטי לממשלה החליט שלא לקיים את ההסכם, ולא להעביר את ה"שוק" לידי הישוב היהודי. הליך משפטי ארוך שנמשך חודשים רבים, הביא לבסוף לפינוין של שתי המשפחות פעם נוספת מבתיהן, והפעם – לא בהסכמה אלא בפינוי כוחני של המשטרה.
כתב התביעה מדגיש את העובדה, שהמשפחות נגדן הוצא צו הפינוי השני התגוררו במבנה הצפוני של השוק, בעוד שהמבנה המערבי נותר ריק ופנוי. ביום 7.8.07 ביצעו כוחות צה"ל והמשטרה את פינוי משפחות בר-כוכבא ויהלום מהמבנה הצפוני, לא לפני שאותן משפחות קיבלו מכתבי אתראה מסודרים, ובהם המלצה להוציא מהדירות את כל הרכוש, על מנת שלא ינזק. מנגד, לא נמסרה לנציגי הישוב היהודי בחברון אזהרה כלשהי, בעל פה או בכתב, הנוגעת לרכוש הרב והיקר של הישוב שהושאר בהסכמה בתוך מבנה השוק המערבי.
והנה, לפתע פתאום, ללא שום אתראה מוקדמת, החלו חיילי צה"ל בפעולת הרס ברוטאלי של המבנים בשוק המערבי, תוך גרימת נזק רב ומכוון לציוד רב-הערך שהיה במקום, ציוד שהושאר במקום בהתאם להסכם כתוב וחתום עם מפקד האוגדה. מתיישבי חברון עמדו המומים אל מול ההרס המכוון והברוטלי.
פעולת ההרס וההשחתה שביצעו חיילי צה"ל בשליחות המדינה עומדת בניגוד מוחלט הן לחובתה של המדינה כאפוטרופוס כלפי הנכס, והן לחובתה של המדינה כלפי אותם אזרחים להם נתנה התחייבות שלטונית במסגרת ההסכם עם מפקד האוגדה – טוענים מתיישבי חברון. מייד לאחר הפינוי, פרסמו את תמונות ההרס תחת הכותרת "פרעות חברון תשס"ז". עתה, שנתיים לאחר מכן, הגישו תביעת נזיקין, כשהם אומדים את ערך הרכוש שנהרס והושחת בסך של 214,400 ₪.
ההחלטה על ביצוע הפינוי של השוק לפני שנתיים התקבלה ע"י שר הביטחון אהוד ברק בדיוק ביום השנה לטבח תרפ"ט. לעומת זאת, השנה החליטה הממשלה על קיום טקס ממלכתי לציון 80 שנה לטבח. יחד עם זאת – טוענים בישוב היהודי בחברון – יש צורך גם במעשים של תיקון העוול ההיסטורי, החזרת הרכוש היהודי השדוד לבעליו, והשבת חיים יהודיים אל אותם בתים מהם נגדעו באכזריות כה רבה לפני 80 שנה. ודאי וודאי שאין מקום למעשים כגון אלה שבגינם הוגש כתב התביעה: מעשי הרס מכוון, ונדליזם ונקמנות כלפי הרכוש היהודי השדוד, וכלפי מי שמנסים לשקם אותו מהריסותיו.