יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, שיגר מכתב חריף לאלוף פיקוד המרכז, גדי שמני, בו הוא טוען כי פיקוד המרכז הורס את המאחזים כ"ענישה קולקטיבית" בעקבות פעולות אלימות שמבצעים מתנחלים.
המכתב המלא:
כפי שידוע לך היטב, אני רואה בחומרה רבה את האירועים האלימים שקדמו להחרבת יד יאיר ואת אלה שבאו בעקבותיה. התבטאתי ברוח זו הן בתקשורת, הן בוועדה בכנסת, הן בפורומים צבאיים והן – ואולי זה העיקר - בפורומים בתוך ההתיישבות פנימה. בפרספקטיבה של עשרת החודשים שחלפו – אני רואה את הדברים באותה חומרה יתירה כמו אז.
ואולם כיבוד החוק ונורמות התנהגות ראויות אינם רחוב חד- סטרי. כך כפי שהם מחייבים את האזרחים, הם מחייבים - ואולי אף ביתר שאת - את רשויות המדינה וכוחות הביטחון. כשבוחנים את עובדות המקרה, קשה להימנע מן המסקנה שהכוחות הכפופים לך פעלו ביד יאיר בניגוד לחוק ואף יצרו מצג שווא של הידברות כדי להערים על המתיישבים. אם יש דבר שפוגע "במרקם העדין והמורכב שבין ההתיישבות לבין צה"ל" כהגדרתך, הרי זהו הדבר.
אני סבור שככלל אין זה נכון להגיש תביעות אישיות נגד קצינים אלא במקרים חריגים מאד (אגב, אינני בטוח שבמקרה זה אף אם היה מדובר על אחריות אישית אזי דווקא תא"ל תיבון, תא"ל מרדכי ואל"מ רשף הם הכתובת הנכונה). כמו כן, בניגוד לרושם הנוצר ממכתבך, בראש רשימת הנתבעים לא עומדים הקצינים הללו אלא צה"ל, משטרת ישראל, המינהל האזרחי ומשרד הממונה על הרכוש הנטוש. אך העיקר בעיני הוא זה: אני סבור שאילו צה"ל היה בודק ביסודיות ובעיקר בשקיפות את הטענה שהחרבת יד יאיר נעשתה ביודעין בניגוד לצו בג"ץ, ייתכן שהגשת התביעה הכספית כדרך לבירור העניין הייתה מתייתרת. אילו פעלו רשויות הצבא מיוזמתן לבדיקת האירוע באותה נחישות כפי שפעלו, למשל, בעניינו של סגן אדם מלול ייתכן שהתביעה הנוכחית לא הייתה באה לעולם.
זאת ועוד: כפי שאמרתי לך לא פעם בעבר אני רואה בחומרה רבה מאד את המנהג לבצע פעולות הריסה ולהטיל גזירות שונות ומשונות – כעונש קולקטיבי על מעשים פסולים של יחידים. כאשר אנשים מסוימים עשו מעשים שלא ייעשו ביד יאיר ובחורש ירון במקום לחקור ולהגיש כתבי אישום נגד האחראים – הרסתם את יד יאיר; חוות פדרמן נהרסה בצורה ברוטאלית באישון לילה כעונש נגד המשפחה ולא כפעולה של אכיפת חוקי בניה; מניעת טיולי בתי ספר בחברון ובקרית ארבע – הייתה עונש על הפגיעה בגדר היישוב, כתחליף לחקירה ומשפט לאחראים. זהו שימוש לרעה בסמכות, מן המדרגה החמורה ביותר. נכון: חקירה, איתור החשודים, איסוף ראיות ומיצוי הדין הם עבודה קשה; קל יותר להעניש אדמיניסטרטיבית וקולקטיבית. אך זהו נוהג פסול מן היסוד שמקומו לא יכירנו ביחסים בין הצבא לאזרחי המדינה. וכדי למנוע אי-הבנות אחזור ואדגיש את מה שידוע לך היטב: אני תומך בכל לבי במיצוי הדין עם מבצעי עבירות אלימות כלפי חיילים, שוטרים, ערבים חפים מפשע וכנגד רכושם של כל אלה. אך הדרך שנקטתם במקרים הללו ובאחרים – בלתי מתקבלת על הדעת ופסולה מעיקרה. במה עדיפה מדיניות זו מן האיוולת והעוולה של ה-"תג מחיר"?
לבסוף, אודה שכשקראתי את הסיפא של מכתבך ובה "תקווה וציפייה" שנתבטא בעניין, לא יכולתי שלא לחייך לעצמי במרירות מסוימת. כפי שידוע לך אינני זקוק לדרבון כדי להתבטא בנחרצות ובפומבי נגד תופעות שליליות בקרב ההתיישבות או כדי להגן על שמם הטוב של קצינים כשהם מותקפים על לא עוול בכפם. רק לאחרונה הואלת לציין את זה בעצמך באוזניי. לעומת זאת, אני עדיין מצפה שתפרסם – כפי שהבטחת לי – את הנתונים המוכיחים שמסיק הזיתים האחרון ביו"ש עבר עם מספר זעום של תקריות (פרסום שהיה מפריך את העלילות שהעלילו בעיתונות על המתיישבים) או שתכחיש בפומבי את הידיעה שיצאה מצה"ל כאילו נשקלת הצמדת מאבטחים למח"טים ביו"ש כהגנה בפני יהודים (ידיעה שאמרת לי בארבע עיניים שהיא מצוצה מן האצבע).