אליהו פרג'ון מנהל מאהל המכונה 'אוהל יהודי' על חופה המזרחי של הכנרת. ביומן ערוץ 7 הוא מספר על ההיכרות הקרובה עם בני נוער בני הציונות הדתית שמגיעים לחוף דוגית להתפרקות מכל מסגרת ומלא מעט ערכים עליהם גדלו.
"הנוער שלנו שם אז אנחנו שם. הערכות מדברות על עשרת אלפים בני נוער בחודשיים הללו. בימות השבוע כשמונים אחוזים הם מהנוער הסרוג. עשרה אחוזים מבתים חרדים ועוד עשרה אחוזים מבתים חילוניים".
"את רוב בני הנוער, למעט עדינות טבעית וסממנים פנימיים יותר, לא ניתן לזהות כנוער סרוג", אומר פרג'ון ומספר כי לחוף "מגיעים גם מישיבות הסדר ואפילו מישיבות גבוהות. חלק מגיעים ממשברים בבית. חלק ממשברים נפשיים או משברים אמוניים. מגיעים אלינו ואומרים שעכשיו אנחנו 'ככה' ובעוד שבוע נחזור למסגרת...".
ומה זה 'ככה'? פרג'ון מסביר ומשתדל להתנסח בזהירות: "בנים ובנות בלבוש מינימאלי בחוף. הגבולות נפרצים. האווירה פרוצה בכל תחום, בינו לבינה, שימוש בחומרים שונים כסמים ועוד".
הוא מתאר מפגש אחד עם אחת הצעירות שהגיעו למקום "היא מספרת שזו השנה השנייה שהיא במקום. בפעם הראשונה נחרדה לראות סמים, בפעם השנייה התרגלה והשנה כבר גם היא החלה להשתמש, וכעת כפסע בינה לבין חומרים יותר קשים ורק החבר שלה מונע ממנה את המשך ההתדרדרות"
על החיים באוהל מספר פרג'ון: "יש הרבה שיחות אמוניות הם מאמינים בקיומו של הבורא אבל רואים בו משהו מפריע, לא מבינים למה צריך אותו, וכאן צריך לספר להם על הקשר בינו לבינם, להראות להם כיוונים אחרים ביהדות, ויש הצלחות מהיום למחר כאשר מצליחים להוריד מישהו מהחוף. אתמול שוחחתי שעות עם בחור איכותי שמתגייס עוד מעט ליחידה מובחרת והוא אומר שהגיע לכאן כדי לכייף, הוא משתמש בחומרים אסורים כדי להוכיח לעצמו שהוא חזק יותר מהחומר....", גם זה תירוץ.
"הם נכנסים אלינו בלי שנרדוף אחריהם. הם מגיעים בעיקר בארוחות הבוקר והערב שאז יש שיחות ארוכות ובשאר שעות היום מגיעים בבודדים או בזוגות ויושבים עם המדריכים".
וההורים? הם לרוב לא מודעים למתרחש במקום. פרג'ון מספר על בני נוער רבים שהגיעו למקום אחרי קרע במשפחה ולאחר סכסוכים שהביאו אותם לתחושה שעולמם, כמו גם משפחותיהם, איבדו את האמון בהם. במקרים מעטים יוצרים הורים איתו קשר כדי להתעדכן בשלום הילדים.
ואם נראה לנו שמאהל כזה צריך להיות מנוהל בידי צוות ענק הרי שרק שני מדריכים ועוד שלוש מדריכות מנהלות את הקשר הזה עם כחמש מאות בני נוער שמגיעים מדי ערב למקום.
המקום הוקם לראשונה בידי אנשי הזולה של חצרוני שהקימו את המאהל למשך שבוע בשנה מזה שבע שנים. בשנה שעברה חש אהרון דרורי, תושב חיספין, שהשבוע הזה אינו מספיק והקים את האוהל הקבוע אליו הצטרף פרג'ון. ומי מממן את כל הפעילות הזו? "בינתיים הקב"ה. העלות היא כחמשת אלפים עד שבעת אלפים שקלים. אני מוציא אותם מכיסי ואני מאמין שזה יחזור וזה חוזר
כדי להתמודד עם גלי הנוער הפוקדים את המקום מבקשים אנשיו מכוחות רעננים ונוספים להגיע ולסייע בהדרכה ושיחות במקום. המעוניינים יוכלו ליצור קשר עם פרג'ון בטלפון 050-6801173.