הרכב של שלושה שופטי בג"ץ דחה הבוקר (חמישי) את עתירת הישוב דולב וישובי גוש טלמונים הסמוך, אשר דרשו את המשך סלילתו של כביש אשר יקצר את אורך הנסיעה מהיישובים לכיוון ירושלים.
עד לשנת 1996 נהגו תושבי הישובים להגיע לירושלים בציר נסיעה שעבר בסמוך לעיר רמאללה והכפרים דיר איבזיע, עין עריק וביתוניא. אורכו של ציר זה הוא 11.4 קילומטרים ומשך הנסיעה בו כמחצית השעה. בשנת 1996, עם החתימה על הסכמי אוסלו, עברו רמאללה וביתוניא לשליטה ביטחונית פלסטינית, כך שנמנעה מאזרחים ישראלים הנסיעה דרכן.
על מנת לאפשר נסיעה של תושבי היישובים באזור, נסללו מספר כבישים העוקפים את הערים הפלסטיניות. אחד מהכבישים הללו הינו כביש עוקף ביתוניא, אשר שימש את העותרים לנסיעה לכיוון ירושלים. אורכו של ציר הנסיעה לירושלים בכביש עוקף ביתוניא עומד על 13.4 קילומטרים ומשך הנסיעה בו כ-35 דקות. עוד יצוין, כי הרשויות תכננו אף לסלול כביש לשימוש העותרים, אשר יעקוף את הכפר עין עריק. בשנת 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, הופסקו העבודות לסלילת כביש עוקף עין עריק וכן נאסרה על אזרחים ישראלים הנסיעה בכביש עוקף ביתוניא. מאז ועד היום נוסעים העותרים לירושלים בציר נסיעה אשר עובר דרך מספר כפרים פלסטיניים, דרך הישובים נעלה ונילי ומשם דרומה בכביש 446 אל כביש 443. אורכו של הציר הינו 37 קילומטרים ומשך הנסיעה, לגירסת העותרים, כשעה ועשר דקות.
"אינני רואה אף מקום להתערב בהחלטת המשיבים שלא להתיר לעותרים לנסוע בכביש עוקף ביתוניא או להמשיך את סלילת כביש עין עריק. הערכת המשיבים הינה, כי המצב הביטחוני, גם לעת הזו, אינו מאפשר נסיעה של ישראלים בצירים אלו. העובדה, כי לעותרים נגרמת הכבדה בעת נסיעתם לירושלים אינה מצדיקה את סיכון חייהם, וסיכון חיי אזרחים נוספים בכביש. לבסוף, לא שוכנעתי כי העותרים הרימו את הנטל להראות כי ניתנה להם הבטחה מינהלית באשר לסלילת כביש גישה לשימושם. מכל האמור לעיל עולה, כי החלטת המשיבים שלא ליתן בעת הזו פתרון לבעיית התנועה של העותרים לכיוון ירושלים, בין אם בדרך של סלילת כביש, בין אם בדרך של מתן רשות לעשות שימוש בדרכים קיימות, הינה סבירה ומידתית. במסגרת קבלת ההחלטה שקלו המשיבים היטב את מכלול השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים. מבלי להקל ראש במצוקה הנגרמת לעותרים, הרי שלא נמצאה לנו כל עילה להתערב בהחלטה זו", כתב השופט אשר גרוניס.