פסולת פלסטיק מתפרקת במהירות מפתיעה באוקיינוסים, ובכך משחררת חומרים מזהמים לתוך המים, כך על פי מחקר חדש שהתפרסם בנושאי איכות הסביבה.
הכמות הגדולה של פסולת פלסטית בימים ובאוקיינוסים קיבלה עד כה יחס של מפגע סביבתי מזהם שאינו מתפרק ומתכלה לאורך זמן רב. חוקרים שהגישו את ממצאי מחקרם בפגישה של האגודה האמריקאית לכימיקאלים טוענים אחרת.
אלפי טונות שאריות פלסטיק מוצאות את דרכן אל מימי האוקיינוסים מידי שנה. רוב החומר נשטף אל החופים, אבל חלקים גדולים ורבים מידי עדיין נשארים לצוף על פני האוקיינוסים. דוגמא טובה לכך היא רצועת הפסולת הגדולה הנמצאת באוקיינוס הפאסיפיק בין חופי קליפורניה להוואי. מומחים לבעיית איכות הסביבה מעריכים כי מדובר על שטח פסולת פלסטית בגודל מדינת טקסס.
רוב תשומת הלב הציבורית בנושאי איכות הסביבה מרוכזת סביב הסכנות הויזואליות של פסולת הפלסטיק לשוכני הים ועופות המים.
"מוצרי פלסטיק בשימוש יומיומי נחשבים ליציבים ביותר", אמר קאטצוהיקו סאיידו, מחבר המחקר. "מצאנו כי אותו הפלסטיק בתוך האוקיינוס דווקא כן מתחיל להתכלות לאחר החשיפה לשמש, לגשם ולתנאי הסביבה". הוא טען כי התכלות הפלסטיק בים מהווה מקור נוסף לזיהום סביבתי עולמי שימשיך גם בשנים הבאות.
ד"ר סאיידו, כימאי באוניברסיטת ניהון ביפן, טוען כי כאשר הפלסטיק מתכלה בים הוא משחרר את הכימיקאלים ביספינול A ו-PS אוליגומר לתוך המים. מחקרים קודמים שנעשו על בעלי חיים הוכיחו כי חשיפה לכמות מסוימת של כימיקאלים אילו גורמת להרס של המערכת ההורמונאלית.
לרוב, הפלסטיק אינו מתפרק לרכיביו בגופו של בעל החיים, אם נאכל. אבל החומרים המשתחררים מפלסטיק שהתחיל להתכלות עשויים להיספג בגוף בעל החיים, טוענים החוקרים.
עדיין לא ברור האם בעל החיים באזורי המרינה חשופים לכמות פסולת פלסטית מתכלה המספיקה לגרום לנזק אפשרי.