"נרגענו מהר מדי כשחשבנו שהמשבר חלף בשעה שהדבר רחוק מלהיות וודאי", כך אמר היום (ו'), נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, בסימפוזיון הכלכלי המסורתי בארצות הברית.
"אחרי פשיטת הרגל של ליהמן בראדרס פעלו הרשויות בארה"ב ובחו"ל, ובמיוחד הבנקים המרכזיים, במהירות באופן הולם וברוב המקרים באופן נאות, כדי לייצב את המצב הפיננסי. אך דרכה של הכלכלה העולמית בין 2008 לאוגוסט 2009 הייתה רצופת מהמורות, חסרת ודאות, ולעתים אף מפחידה. יתר על כן, למרות סימני ההתאוששות המעודדים, עדיין מוקדם להכריז על קץ המשבר הכלכלי. משימות רבות עוד נכונו לנו, ובתוכן הבראת מערכות הבנקאות. יש סיבות טובות – אף כי לא חד-משמעיות – לחשוש כי ההתאוששות לא תהיה ברמה הנדרשת. ובכל זאת אפשר להכריז כי שיאו של המשבר מאחורינו, וכי סימניה הראשונים של הצמיחה הגלובלית הופיעו מוקדם ביחס לציפייה הכללית לפני תשעה חודשים", אמר פישר.
עוד אמר הנגיד:
אנו נשאלים פעמים רבות, "מדוע לא הזהירו אותנו מפני המשבר הזה?" כן הוזהרנו, במובן זה שידענו כי קיים סיכון להתפתחותו של משבר גדול, אפילו אם זו לא הייתה דעת הרוב. קובעי מדיניות מטפלים בדרך כלל בסיכונים, לא בחוסר ודאות. אין אזהרות חקוקות באבן בעניין הזה, למעט אלו הנוגעות לתהליכים שאינם יכולים להימשך לעד. אילו נעשה ניתוח עלות-תועלת רציונלי, היה ודאי מתברר שצריך לנקוט מספר צעדים ממתנים כדי להתמודד עם בועת מחירי הדיור ועם משבר פיננסי אפשרי לפני 2007. אך זה לא קרה.
מדוע? חלקית מפני שתמיד יש מישהו המזהיר מפני אסון המאיים להתרחש, וקשה מאוד לשפוט עד כמה האזהרות מדייקות, בפרט אם הן שבות ועולות שנה אחר שנה; חלקית מפני שקשה לקחת את סיר הבשר מאנשים כשכולם נהנים; או, במילים אחרות, קשה להצדיק צעדים לא פופולריים להתמודדות עם מה שעל פניו נראה כסיכון בעל הסתברות נמוכה. וחלקית מפני שייתכן כי קובעי המדיניות פשוט שגו בקריאת המציאות29 – שהרי תמיד יהיו הפתעות. זהו גורם מפתח שעלינו להביא בחשבון ברפורמה של המערכת הפיננסית, על ידי התמקדות בחוסן שלה, בכוחה להתמודד עם אירועים בלתי צפויים.
ועתה, סוף-סוף, נפנה לחוסר האיזון הגלובלי. מדוע לא נעשה דבר בעניין חוסר האיזון הגלובלי לפני פרוץ המשבר? קרן המטבע הבין-לאומית הוקמה בחלקה, וכלליה תוכננו, כדי לטפל באסימטריה בין היכולת של המערכת הבין-לאומית להטיל משמעת על אותן מדינות שמגיעות לגירעונות במאזן התשלומים שלהן ואלה שפועלות בעודפים30 – סוגיה שקיינס הכיר היטב מהתקופה שבין המלחמות. אם מדינה פועלת בגירעונות במאזן התשלומים, בשלב מסוים היא תיכנס לצרות ואז תוטל עליה משמעת. אם מדינה מייצרת עודפים, כל שהיא עושה31 הוא להמשיך לצבור רזרבות. אם היא תהיה מוכנה להמשיך ולעשות זאת, היא תוכל להמשיך באסטרטגיה זו לעד, או לפחות למשך זמן רב. אולם העודף הזה יבוא לידי ביטוי בגירעונות במקום אחר במערכת.
קרן המטבע הבין-לאומית התנסתה במעקב רב-צדדי כדי לטפל בחוסר האיזון בחשבון השוטף בין סין לארה"ב. הניסיון הזה לא צלח. מה עוד נוכל לעשות לגבי תופעה זו? אפשר לנסות להגמיש את המערכת, וזה מה שעשה המעבר לשערי חליפין ניידים כאשר מערכת ברטון וודס המקורית התמוטטה. לחלופין, אפשר לנסות להקנות למדינות הרלוונטיות תחושה חזקה יותר של אחריות על המערכת הכלכלית הבין-לאומית, בהטילנו עליהן תפקיד חשוב יותר בניהול המערכת. אולם בעשותנו כך, עלינו גם לזכור ששום מדינה, כולל ארצות הברית, לא תשים את כל הדגש בקשריה עם מדינה גדולה בנושא של ניהול שער החליפין ביניהן. שום מדינה, כולל ארצות הברית, לא מתכוונת לבסס את כל קשריה עם מדינה חשובה כסין על סוגיית שער החליפין, חשובה ככל שתהיה מבחינה כלכלית.
משמע שאין לנו דרך מוצלחת לטפל בבעיית האסימטריה של לחצי ההתאמה בין מדינות של גירעון ועודף, הבעיה המונחת בבסיס חוסר איזון גלובלי. זהו מקור של חולשה ביכולתה של המערכת הבין-לאומית להפחית את תדירותם וחומרתם של משברים עתידיים.