המשבר הביטחוני, שנוצר בעקבות מלחמת לבנון השנייה, השפיע באופן מהותי על דפוסי צריכת התקשורת של ניצולי השואה מחבר העמים. כך עולה ממחקר שנעשה על ידי מאיה גדז'ינסקי במסגרת עבודת תזה לתואר שני במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון.
המחקר, שבדק את תפקידם של אמצעי תקשורת בתקופת משבר ביטחוני בקרב ניצולי השואה עולי ברית המועצות לשעבר בעקבות מלחמת לבנון השנייה , נעשה בהנחייתם של ד"ר נלי אליאס, המכהנת כיום כראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטה וד"ר נטליה חבורוסטיינוב.
זו הפעם הראשונה שמחקר האזנה וצפייה ייחודי נערך בקרב ניצולי שואה שהם גם עולים מברית המועצות לשעבר.
המחקר התבסס על ראיונות עומק עם 30 מרואיינים, ניצולי שואה עולים מברית המועצות לשעבר, אשר נערכו בביתם של המרואיינים מיד עם תום מלחמת לבנון השנייה. במחקר השתתפו תושבי באר-שבע וסביבתה, שמחציתם גרים בישראל בין עשר לשבע עשרה שנים ומחציתם בין שנתיים לעשר שנים.
לדברי המרואיינים, המציאות הקשה שנוצרה מאז תחילת המלחמה אילצה אותם להתעניין ולהתעדכן יותר ויותר במתרחש בצפון הארץ ולכוון את צריכתם התקשורתית לחומרי אקטואליה ישראלים, תוך מתן עדיפות לשפה הרוסית. על סמך ממצאי המחקר הנוכחי, מתברר כי הערוץ הייעודי בשפה הרוסית – "ישראל פלוס" – והתחנה הארצית בערוץ RTVI, ממלאים עבור המרואיינים תפקיד חשוב בתהליך השתלבותם של העולים בארץ ובהתמודדותם במצב בעת משבר ביטחוני.
החוקרת מאיה גדזינסקי – המשמשת כיועצת לראש עיריית באר-שבע בתחום התקשורת הרוסית - קובעת כי אחד השינויים, אשר התרחש בעקבות הופעתו של ערוץ 9 בשנת 2003, היה מעברם של צופים למהדורות החדשות של "ישראל פלוס" ולנטישה חלקית של הערוצים שמקורם בחבר העמים. עוד עולה מהמחקר כי הערוץ הישראלי בשפה הרוסית נתן פתרון חלופי לאוכלוסייה 'הרוסית', שלא יכלה להתעדכן בחדשות בשפה העברית. הצלחתו של ערוץ זה, תלויה ביכולתו להוות אלטרנטיבה מקצועית ואופרטיבית לערוצים הקיימים בעדכון המתרחש בישראל, ובכך למלא את אחד הצרכים הדחופים ביותר של העולים המבוגרים ניצולי השואה.
"בעקבות תוכניות החדשות שהופיעו לאחרונה בערוץ 9, כמו 'הרוסים בחדשות', המשודרות בשפה העברית על ידי המנחים 'הרוסים', יש להניח כי התפקיד הבא של הטלוויזיה בשפה הרוסית יהיה לכוון את הצופים, כולל ניצולי השואה 'הרוסים' שאינם שולטים בשפה העברית, לצפות בערוצים בעברית כדי להתגבר על הניכור החברתי שלהם ולקרב אותם יותר לחברה הישראלית", כותבת החוקרת .
המחקר מצא שרוב המרואיינים מתמצאים היטב בפורמטים ובתכנים בתקשורת המודפסת. אף על פי שרוב הנשאלים חושבים שהעיתונות הארצית בשפה הרוסית איכותית יותר, הם קוראים את השבועונים המקומיים המחולקים חינם, עקב שיקולים סוציו-אקונומיים.
למרות הניכור החברתי, הנגרם מחוסר ידיעת השפה העברית של המרואיינים, הם "חיים את האינטרסים של המדינה". מצד אחד, התקשורת בשפה הרוסית מחזקת ומטפחת זהות "רוסית" מובחנת, תוך התמקדות בסדר יום לא רלוונטי לחברה הישראלית. מצד אחר, ממצאי המחקר מראים כי השימוש באמצעי התקשורת בשפה הרוסית מכוונים בראש ובראשונה לאקטואליה ישראלית.עוד עולה מהמחקר, כי מרביתם מעודכנים היטב במתרחש בישראל, אם באמצעות צפייה בערוצים הישראלים בשפה הרוסית, אם באמצעות קריאה במדורי האקטואליה של העיתונות הרוסית, או אם באמצעות האזנה למהדורות החדשות בתחנות הרדיו ברוסית.
במקרה של ניצולי השואה מחבר העמים, יש בסיס לתפיסה הרווחת שלפיה יש להם חיים אוטונומיים בניתוק מהחברה הישראלית, וזאת למרות רצונם העז להיות מעורים בחברה הישראלית. על מנת להתעדכן במתרחש בארץ בזמן מלחמת לבנון השנייה השתמשו המרואיינים באמצעי התקשורת השונים בשפה הרוסית, בעדיפות לתקשורת האלקטרונית הזמינה והנגישה יותר עבורם. בעקבות החמרת המצב הביטחוני, גברה תלותם של העולים בשימוש באמצעי תקשורת ההמונים. עקב כך עלתה התדירות בצפייה בתוכניות האקטואליה ובהאזנת למבזקי החדשות ברדיו. קריאה בעיתונים בסופי שבוע מילאה עבור המרואיינים תפקיד משלים ומפרש למידע שהם קיבלו בתקשורת האלקטרונית היום-יומית.
אף על פי שחשיפה לאירועים הטרגיים בזמן מלחמת לבנון השנייה לא הייתה ישירה, אלא באמצעות שידורי הטלוויזיה, דיווחו המרואיינים על התעוררות תופעות לוואי של תסמונת פוסט טראומטית (PTSD) שבאו לידי ביטוי בהחמרת מצבי לחץ וחרדה, ירידת במצבי רוח ובעיות בריאותיות אחרות. יש לציין, כי המרואיינים דיווחו על גירוים חזקים ממלחמת לבנון השנייה, שגרמו להם לסיוטים ממושכים וחלומות על מה שעברו בילדותם בשואה, בעקבות האזנה לשידורי הרדיו וצפייה בטלביזיה.
כידוע, המנגנונים הביולוגיים נחלשים בגיל הזקנה. למרות זאת, עלו וצפו בקרב המרואיינים זיכרונות רבים מתקופת השואה. בראיונות אישיים תפס נושא השואה מקום מרכזי בקרבם: הם זכרו פרטי הפצצות, הרג מסיבי של בני אדם, רעב, מחלות ותופעות אחרות שחוו בתקופת השואה. הצפייה הממושכת בטלוויזיה, בתמונות מהשטח של מלחמת לבנון השנייה, השפיעה על המרואיינים ניצולי השואה וגרמה ליצירת זיכרון קולקטיבי מתקופת מלחמת העולם השנייה. יחד עם זאת, אף על פי ששימוש באמצעי תקשורת ההמונים עורר אצל חלק מהמרואיינים סימפטומים של פוסט טראומה (PTSD) רובם טענו כי אמצעי התקשורת דווקא מילאו עבורם תפקיד חשוב במתן עזרה בהתמודדותם עם המצב הביטחוני בזמן מלחמת לבנון השנייה.