בין החותמים על מכתב הסרבנים נמצא עו\"ד שמאי ליבוביץ, בוגר ישיבת ההסדר \"הר עציון\" שבאלון שבות. לחתימתו הוא צירף מכתב, ובו נימק את סרבנותו בנימוקים תורניים.
בתכנית \"בוקר ב-7\" אמר ליבוביץ כי לא שירת ביש\"ע אלא בעת שירותו הסדיר, וכי מאז הוא מסרב לשרת שם. לטענתו, הוא מתנגד לשלוט על עם אחר, והוא מעוניין שמדינה פלשתינית תקום, ושעם הקמתה ייחתם הסכם שלום. ליבוביץ אמר כי הוא גיבש את התנגדותו להמשך שליטה ביש\"ע מתוך לימודיו ביהדות.
הוא אף ציין כי כדי לשמור על פניה המוסריים של החברה בישראל יש צורך לפנות את 200 אלף המתיישבים ביש\"ע. הוא הציע לפצותם כך: \"כל מי שהייתה לו \'וילה\' באלון שבות יקבל וילה בקיסריה\". הוא ממליץ לעשות את המרב כדי לא לפגוע בממונם של המתיישבים.
עורך העלון התורני \"להבה\", העוסק בהיבטים התורניים של המלחמה עם הפלשתינים, הרב יוסי פלאי מיצהר אמר כי בנימוקיו התורניים של ליבוביץ יש איסוף חלקי של ציטוטים, וניכר בהם גם סילופם. לדבריו, אחת הדוגמאות שמביא ליבוביץ עוסקת בטבח שביצעו שמעון ולוי באנשי שכם. ליבוביץ, לדבריו, מקיש מפרשה זו את המסקנה השאובה מדברי הרמב\"ן שכללי הצדק הטבעי גוברים ומחייבים גם כאשר מדובר בציבור שמתוכו יצאו מפגעים. לעולם אסור להצדיק פגיעה בחפים מפשע.
לדברי פלאי יש לדעת כי בפרשת שכם זו, שלפני 3000 שנים, מדובר בעיר שלפי תפיסת הרמב\"ן התכוננה להשלים עם יעקב ובניו. הם ניסו בכנות לכרות ברית, וזאת אף על פי שהיו ביניהם גם פושעים. אין אפשרות, אומר הרב פלאי, ללמוד מפרשה זו שהיהדות היא נגד הענשת חפים מפשע בכל מצב ובכל התנאים. הדבר נכון כשמדובר במצב שאין מענישים פרטים בגלל פשעם של פרטים אחרים, אבל כשמול עם ישראל ניצבת אוכלוסייה הנלחמת בו אזי חלות עליה הנחיות כמו אלה של זמן מלחמה, ועל כך כותב הרב קוק \"במלחמה אנו עוסקים בתכלית של כלל האומה, ואין משגיחים על הפרטים כשהדבר צריך לטובת הכלל\". דברים ברוח דומה כותב גם הרב עוזיאל, שהיה הרב הראשי של ישראל לפני דורות אחדים: \"כשנמצאים במצב מלחמה אנו הורגים את הגוי, מכיוון ש\'הבא להורגך השכם להורגו\'. כי במצב מלחמה חשודים הם להרוג את כל יהודי הבא לידם\". פלאי ציין כי גם הישענותו של ליבוביץ על היהדות כמתנגדת לכיבוש ולשליטה על עם אחר היא מסולפת. לדבריו, התורה מצווה אותנו לנהוג כראוי בעם זר, אבל זאת בתנאי שהוא חי עמנו בשלום. אבל אם אוכלוסייה שלמה אינה מעוניינת לחיות עם עם ישראל בשלום התורה מנחה אותנו להציע להם להשלים, כלומר להיכנע, או ללכת. פלאי הוסיף כי ייתכן שעם ישראל אכן יצטרך להיפרד מאוכלוסייה עוינת זו, ולשלוח אותה למקום אחר, וכי ליהדות, בניגוד לדברי ליבוביץ, יש עמדה ברורה כמו זו ש\"המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר אל הרחמנים\". על נסיונותיו של ליבוביץ להתאים את דברי חז\"ל ודברי התורה לעמדותיו אמר פלאי \"אי אפשר \'למשוך את היהדות באף\' כאוות נפשנו\".
הרב פלאי ציין כי על הפסוק \"והורשתם את כל יושבי הארץ\", המנחה את עם ישראל כיצד להתייחס לגויים היושבים בארץ, כותבים המפרשים כי פירושה הוא לגרש ולבער. עוד ציין דברי הספורנו: \"כאשר תבערו יושבי הארץ, אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם. שאם לא תבערו אותם, אע\"פ שתכבשו את הארץ, לא תזכו להורישה לבניכם\".
בתכנית \"בוקר ב-7\" אמר ליבוביץ כי לא שירת ביש\"ע אלא בעת שירותו הסדיר, וכי מאז הוא מסרב לשרת שם. לטענתו, הוא מתנגד לשלוט על עם אחר, והוא מעוניין שמדינה פלשתינית תקום, ושעם הקמתה ייחתם הסכם שלום. ליבוביץ אמר כי הוא גיבש את התנגדותו להמשך שליטה ביש\"ע מתוך לימודיו ביהדות.
הוא אף ציין כי כדי לשמור על פניה המוסריים של החברה בישראל יש צורך לפנות את 200 אלף המתיישבים ביש\"ע. הוא הציע לפצותם כך: \"כל מי שהייתה לו \'וילה\' באלון שבות יקבל וילה בקיסריה\". הוא ממליץ לעשות את המרב כדי לא לפגוע בממונם של המתיישבים.
עורך העלון התורני \"להבה\", העוסק בהיבטים התורניים של המלחמה עם הפלשתינים, הרב יוסי פלאי מיצהר אמר כי בנימוקיו התורניים של ליבוביץ יש איסוף חלקי של ציטוטים, וניכר בהם גם סילופם. לדבריו, אחת הדוגמאות שמביא ליבוביץ עוסקת בטבח שביצעו שמעון ולוי באנשי שכם. ליבוביץ, לדבריו, מקיש מפרשה זו את המסקנה השאובה מדברי הרמב\"ן שכללי הצדק הטבעי גוברים ומחייבים גם כאשר מדובר בציבור שמתוכו יצאו מפגעים. לעולם אסור להצדיק פגיעה בחפים מפשע.
לדברי פלאי יש לדעת כי בפרשת שכם זו, שלפני 3000 שנים, מדובר בעיר שלפי תפיסת הרמב\"ן התכוננה להשלים עם יעקב ובניו. הם ניסו בכנות לכרות ברית, וזאת אף על פי שהיו ביניהם גם פושעים. אין אפשרות, אומר הרב פלאי, ללמוד מפרשה זו שהיהדות היא נגד הענשת חפים מפשע בכל מצב ובכל התנאים. הדבר נכון כשמדובר במצב שאין מענישים פרטים בגלל פשעם של פרטים אחרים, אבל כשמול עם ישראל ניצבת אוכלוסייה הנלחמת בו אזי חלות עליה הנחיות כמו אלה של זמן מלחמה, ועל כך כותב הרב קוק \"במלחמה אנו עוסקים בתכלית של כלל האומה, ואין משגיחים על הפרטים כשהדבר צריך לטובת הכלל\". דברים ברוח דומה כותב גם הרב עוזיאל, שהיה הרב הראשי של ישראל לפני דורות אחדים: \"כשנמצאים במצב מלחמה אנו הורגים את הגוי, מכיוון ש\'הבא להורגך השכם להורגו\'. כי במצב מלחמה חשודים הם להרוג את כל יהודי הבא לידם\". פלאי ציין כי גם הישענותו של ליבוביץ על היהדות כמתנגדת לכיבוש ולשליטה על עם אחר היא מסולפת. לדבריו, התורה מצווה אותנו לנהוג כראוי בעם זר, אבל זאת בתנאי שהוא חי עמנו בשלום. אבל אם אוכלוסייה שלמה אינה מעוניינת לחיות עם עם ישראל בשלום התורה מנחה אותנו להציע להם להשלים, כלומר להיכנע, או ללכת. פלאי הוסיף כי ייתכן שעם ישראל אכן יצטרך להיפרד מאוכלוסייה עוינת זו, ולשלוח אותה למקום אחר, וכי ליהדות, בניגוד לדברי ליבוביץ, יש עמדה ברורה כמו זו ש\"המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר אל הרחמנים\". על נסיונותיו של ליבוביץ להתאים את דברי חז\"ל ודברי התורה לעמדותיו אמר פלאי \"אי אפשר \'למשוך את היהדות באף\' כאוות נפשנו\".
הרב פלאי ציין כי על הפסוק \"והורשתם את כל יושבי הארץ\", המנחה את עם ישראל כיצד להתייחס לגויים היושבים בארץ, כותבים המפרשים כי פירושה הוא לגרש ולבער. עוד ציין דברי הספורנו: \"כאשר תבערו יושבי הארץ, אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם. שאם לא תבערו אותם, אע\"פ שתכבשו את הארץ, לא תזכו להורישה לבניכם\".