בית משפט השלום בירושלים הרשיע את שמעון גנסבורגר בעבירות של התפרעות וניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, במהלך פינוי עמונה בפברואר 2006.
השופטת דחתה את טענתו לפיה התמונות על פיהם הוגש כתב האישום כלל לא היו תמונותיו, וקבעה כי המדינה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הוא אכן יידה אבנים לעבר שוטרים במהלך האירוע.
"בדיסק ובקלטות שהגישה המאשימה, ניתן להבחין כיצד באירוע ההתפרעות הקשה, בו נזרקות אבנים על כוחות הבטחון והשוטרים, מזוהה הנאשם בת/2 עפ"י בגדיו (החולצה הכתומה) כמעורב באופן יזום בהתפרעות, ואוחז אבן גדולה לבנה בכף ידו הימנית, הנמצא במהלך תנופה ותנועת זריקה מאחורה קדימה, דהיינו מדובר בידויי אבן, ובת/3 הוא נראה, כשהוא מזוהה בפניו באותו לבוש פעמים רבות מרים אבנים אותם זרק פעם אחר פעם, ובת/4 שוב מזוהה הנאשם בפניו מרים בתנופה ידו למעלה לאחור. זיהוי הנאשם בפעולות המערבות אותו באופן פעיל התפרעות, אל מול אי זיהויו בתמונה שצילם עד ההגנה, לא מאפשר ליתן משקל לגירסת ההגנה הקלושה, המעלה תמיהות וחסרת ביסוס, ובנסיבות המקרה איני מאמינה לה", כתבה השופטת אילתה זיסקינד בהחלטה.
עוד כתבה השופטת כי "המאשימה הוכיחה קיומה של התפרעות חמורה, שאין חולה עליה, היא הוכיחה כי הנאשם הנצפה בקלטת מיידה אבנים לעבר השוטרים, הנאשם לא הצליח לעורר ספק בראיות התביעה, איני מאמינה לגירסתו, והשתכנעתי מעבר לכל ספק כי הנאשם מופיע בקלטת כאחד מבין מיידי האבנים לעבר השוטרים".
"הסניגור העלה טענה אחת הרלבנטית לעבירת תקיפת השוטרים, והיא כי לא הוכחה עבירה זו, שכן לא הוכחה תקיפה. אמנם מעדויות עדי התביעה עולה כי 87 שוטרים נפגעו באירוע אלים זה מידויי אבנים, חפצים והתפרעויות, אך במקרה שלפני, הגם שהוכח כי הנאשם יידה אבנים והתפרע, והגם כי ייתכן שהאבנים שיידה לעבר השוטרים, או חלקן פגעו בשוטרים, אין לפני הוכחה כי אבן כלשהי שיידה, אכן פגעה בשוטר. עם זאת בפעולות ידויי האבנים הוא ביצע את מעשה העבירה בבחינת האקטוס ריאוס של העבירה, ללא הוכחת תוצאת פגיעה. אשר על כן אסתפק בהרשעתו בעבירת ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. אשר על כן, ולאחר כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של התפרעות וניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות".