שר הביטחון, אהוד ברק, נשא היום (רביעי) דברין בטקס קריאת בסיס מרהו"מ (מרכז הטסה והכשרות מיוחדות) על שם רא"ל במיל' משה לוי ז"ל, בתל נוף.
השר ברק התייחס לנושא גלעד שליט ואמר" אין יום ואין לילה שאיננו עוסקים בגלעד .. אך לא אקבל ליבוי וטיפוח מחלוקות שאינן, אין מקום לחלוקת הציונים אחד לשני או להטפות המוסר".
שר הביטחון אמר בפתח דבריו כי "הבסיס הזה, עם השם המקוצר והצה"לי "המרהו"מ", או אם תרצו בסיס צנחנים "תל נוף" המוכר והחביב, מתכבד מהיום לשאת את שמו של רב-אלוף משה לוי, הרמטכ"ל השנים-עשר – לוחם, מפקד ואדם בעל שיעור-קומה יוצא-דופן, משכמו-ומעלה בכל מובן: איכותי, ערכי, מוסרי, אנושי – ובמקרה שלו גם פיסי. "מוישה וחצי" זה לא רק הגובה, זה גם הערך המוסף. הוא הגיע לצה"ל מבית-אבא, בית ספוג ערכים של אמת, של צניעות, של עמל ומסורת ושל "יגעת ומצאת". אין לי שום ספק שאנחנו מקיימים היום חוב-של כבוד, של צה"ל ושל מדינת-ישראל, כלפיו. הנצחת שמו כאן, בבסיס שאליו הגיע לקורס הצניחה כחייל צעיר, שממנו יצא לצניחתו המבצעית במבצע "קדש", ושבו שירת בתפקידים שונים וכמפקד בית-הספר לצניחה ולוחמה-זעירה, היא המעשה הנכון והראוי".
לדבריו, אם "מוישה-וחצי" מתבונן בנו עכשיו מאי-שם למעלה, הוא רואה כאן אנשים שהיו יקרים לו מאד בחייו: בני משפחתו העניפה, רעים-לנשק ופקודים שהלכו איתו בנתיבי-קרבות, במלחמות, במרדפים, במבצעים, עד לפסגת תפקידיו בצה"ל כאלוף פיקוד-המרכז, וכראש המטה-הכללי, ומכאן לעיסוקיו האזרחיים, ושיאם, יושב-הראש הפעיל של חברת כביש "חוצה-ישראל"
"בכל מקום ובכל צומת הטביע משה את חותמו הייחודי. כרמטכ"ל הוא הנהיג את הרפורמה היסודית בהקמת מפקדת חילות-השדה והצעיד את צה"ל אל שדה הקרב החדש והעתידי", סיפר שר הביטחון, "בשליחותו האזרחית הוא הצליח לפתור ברוח-טובה ועניינית סיבוכים גדולים ולהסיר התנגדויות ומכשולים בדרך לסלילת כביש-האגרה ששחרר את "צוואר-הבקבוק" של התנועה המוטורית בישראל; כביש שכל י שנוהג ברכב כיום אינו יכול להבין "איך אפשר היה בלעדיו".
עוד סיפר כי "סודו של משה נעוץ היה ביכולתו המופלאה להתעלות מעל כל שיקולי יוקרה אישית, פרסום או קרדיט. הוא התייחס תמיד לגופו של עניין, לגופה של משימה, עסק בעיקר וביטל את הטפל. תענוג היה לעבוד איתו.
קשה אמנם לדמיין זאת, אבל "מוישה-וחצי" – ממרום קומתו – דיבר עם כל אדם, חייל-טוראי או אזרח מן השורה, "בגובה-העיניים". פער הדרגות "לא שיחק" אצלו.הוא ידע להעריך את המעשה, את האיכות הפנימית ולא את הפוזה החיצונית. הוא לא ביקש לעצמו כתרי תהילה ולאחר השירות שב הביתה לבית-אלפא והיה בעל, אב וסב במשרה מלאה. חבר בין חברים בקיבוץ".
שר הביטחון ציין כי "האתגרים עוד לפנינו, גם ההזדמנויות. חובה עלינו להיות מוכנים מול האתגרים, אך גם לדעת לקדם בראש פתוח ובאחריות את ההזדמנות לעשות שלום. שלום עושים מעמדה של ביטחון עצמי וחוסן לאומי. הגיע הזמן שנאמר לעצמנו ביושר את מה שידענו כל השנים כש"מוישה וחצי" היה חייל ואני, אנחנו כולנו אחריו: "צה"ל לוחמיו ומפקדיו- מגנים על המדינה. וכשצריך, הם עושים זאת תוך סיכון חייהם".
"לוחמים- חיילים מתגייסים עם הידיעה שהדבקות במשימה מכילה את הנכונות לחרף את נפשם. למנהיגים ולמפקדים יש חובה מוסרית ופיקודית לבצע משימות-ובתוכן ואחריהן לעשות ככל הניתן כדי שחייליהם ישובו הביתה בשלום. אבל אי-אפשר לטשטש במכבסת מילים את האמת הבסיסית: דור של לוחמים אנחנו וביכולתנו לנצח –קודם כל ביכולת הזאת ניבחן. במזרח התיכון אין חסד לחלשים, אין הזדמנות שנייה למי שלא יידע להגן על עצמו וחברה חפצת חיים חייבת להכין את עצמה ואת צעיריה לדעת לעמוד יחד. חברה שמשלבת ידיים ונחרצת אל מול סיכונים: להילחם כשמוכרחים להלחם ולעשות שלום מעמדה של כוח כשיש הזדמנות. את זאת כולנו יחד נדרשים לעשות ונעשה", הוסיף.
בנושא גלעד שליט אמר, "אני חש מחויב לומר את האמת. כן יש לנו אחריות מוסרית ופיקודית לגלעד שליט. אמרתי ואני חוזר ואומר שוב: אנו עושים ונעשה כל מהלך אפשרי וראוי כדי להחזירו במהרה הביתה אל משפחתו. אני מדגיש, כל מהלך אפשרי וראוי להחזיר את גלעד הביתה, אבל לא בכל מחיר. לא בכל מחיר.
אסור שניתפס לדיבורים שאין להם כיסוי. אין יום ואין לילה שאיננו עוסקים בגלעד וגלעד באמת מרגש ונוגע בליבם ונפשם של אלפי ומאות אזרחים ואלפי מתנדבים רבים- וטוב שכך, אך לא אקבל ליבוי וטיפוח מחלוקות שאינן ואין מקום לחלוקת הציונים אחד לשני או להטפות המוסר".
לסיום אמר, "עם חפץ חיים אנחנו, בוטחים בעצמנו ובערכינו. עשינו ועושים הכול כדי להחזיר שבויים, לחלץ חטופים ובני ערובה. אבל לא מאבדים את הביטחון את האמון ברעות הלוחמים שליוותה את צה"ל תמיד ואנו שומרים בכל מצב את קור הרוח ואת כושר העמידה. זו רוחה של מדינת ישראל, זו רוחו של צה"ל, כזה היה "מוישה וחצי".
בני משפחה, מפקדים, חברים- מעטים היו לנו חברים ודמויות מופת כמותו ואף לא אחד עניו כמוהו. ומהיום הבסיס הזה נושא את שמו: "בסיס משה לוי". זכרונו ומורשתו –איתנו תמיד-כתמיד".