בית המשפט המחוזי בפתח תקוה גזר 15 חודשי מאסר בפועל על השוטר שחר מזרחי, שהורשע בהריגת מחמוד גנאים, כשחשד שהוא פורץ לכלי רכב בפרדס חנה ביולי 2006. בנוסף, נידון מזרחי ל-15 חודשי מאסר על תנאי.
עו"ד הדס רוזנברג-שיינרט, מפרקליטות המדינה, אמרה כי לדעתה שימוש חריג בכוח מצידו של שוטר, המוביל למותו של אדם, מצדיק הטלת עונש אשר יבטא את ערך קדושת חייו של אדם: "לטעמי, חוסנה המוסרי של החברה, נמדד גם ביכולתה להעניש במידה הראויה, את מי שנטיית הלב איננה חפצה בהענשתו, וזאת בשם אותם ערכים בסיסיים שכל העוסקים במלאכת אכיפת החוק אמורים לפעול לאורם".
הסנגור הצביע על דמותו החיובית מאוד של הנאשם, כפי שהצטיירה מדברי מפקדיו בצה"ל ובמשטרת ישראל, ובכלל זה ערכיותו, צניעותו, מקצועיותו, ודרכו כאדם נורמטיבי שבחר לשרת בתפקיד המגן על הציבור. הנאשם בחר לשרת "בחצר האחורית של החברה", היינו, בתפקיד שיטורי המתמודד עם עבריינים, מאבק הכרוך גם בסיכון אישי, כדי שהאזרחים יחיו בביטחון ובשלווה ככל הניתן.
השופט מנחם פינקלשטיין כתב בגזר הדין כי הנאשם ראוי לשבח על כך שדבק במשימתו ללכידת הפורץ, אשר לא נכנע כשנתפס "על חם". הנאשם יכול היה "לוותר" ולהניח לפורץ להימלט, ואז נרשם היה מקרה זה כמקרה נוסף בין כל אותם מקרי פריצה שלא פוענחו – והם חלק הארי של הפריצות. ואולם, הנאשם לא הרים ידיים וניהל מרדף אחר המנוח עד שהצליח להדביקו בקרבת רכב "המילוט". יש להצטער אמנם על כך שערך חשוב זה של דבקות במשימה הביא בסופו של דבר לאירוע הטראגי, מה עוד שנראה כי ניתן היה – כפי שנקבע בהכרעת הדין – לתפוס את המנוח בלא להורגו (למשל, באמצעות ירי לגלגלי הרכב). ואולם, בשלב זה יש להביא בחשבון שאין מדובר בפעולה פרטית של אזרח, אלא בנאשם הפועל במסגרת פעילות משטרתית ראויה.
באשר לשלב הירי עצמו, יש לזכור כי מדובר בפעולה מהירה ביותר שאירעה כאשר מרחק קצר ביותר היה בין הנאשם לבין המנוח, ובסיומה של ריצה מהירה. זאת ועוד, היה זה לאחר שזמן קצר קודם לכן ניסה המנוח לתקוף במברג את הנאשם ליד הרכב. לאחר מכן גם התניע המנוח את הרכב כדי להימלט, קילל את הנאשם, והתחיל בתנועה, כך שקידם את רצונו להימלט, בלא להתחשב בשוטר העומד ליד רכבו כדי לעוצרו. זאת ועוד, בעת הפנייה שמאלה כדי לצאת מהחנייה נוצר מגע פיזי בין רכבו של המנוח לבין הנאשם. כאן אוסיף את שקבעתי בהכרעת הדין, שמוכן אני להניח לטובת הנאשם כי חש סיכון מסוים במצב שנוצר.
"עליי לאזן בין שיקולי החומרא, ובראשם הערך של קדושת החיים המצדיק תגמול עונשי ראוי ומסר עונשי בצידו, לבין שיקולי הקולא הנכבדים המתקיימים במקרה זה. מלאכת האיזון במקרה זה קשה מאוד, באשר הווקטורים מושכים בעוצמה לכיוונים מנוגדים. לאחר ששקלתי בכובד ראש, ולאורך זמן, את שיקולי הענישה, כדי למצוא את האיזון הנכון בעיניי, סבור אני כי נוכח חומרת התנהגותו של הנאשם והרשעתו בעבירת הריגה אין לקבל את עמדת הסנגור כי מקרה זה הוא כה יוצא דופן עד שמוצדק יהיה להימנע מהטלת עונש כליאה. מצד שני, סבור אני כי השיקולים הרבים לקולא במקרה זה, הן הכלליים, הן הנוגעים לנסיבות העבירה, והן אלה שעניינם נסיבותיו האישיות של הנאשם – ראוי כי ישפיעו באופן ממשי בכיוון הקלת העונש. לשון אחר, אילולי עוצמתם המצטרפת, ראוי היה הנאשם לדעתי לעונש חמור יותר", דברי השופט.